Seite
שנה חמישית
אייר—סיון תרס״ד
חוברת נ.
מרן
אברהם אליהו קפלן "יל
אור ליום ב׳ ט״ו אייר«, תרפ״ד
תם.
בשעפים מחזיונות לילה פחד קראני ורעדה. בשעפים מחדונות לילה, בבואות
זכות לחזיונות יום עבודה אחיון, בבת צחוק ענגה לסבר פניו הקורנות, חמק, עבר, עלה.
מיתת נשיקה. ללא אנחה, ללא צעד, ללא צל כנפי מלאך קודר מרחפות
מים, שבועות. שלימה לא היתד. עליו לשתי דמויות ראשונות של מלאך זה בחייו,
ןל וחמד במותו. אלא הוא, כביכול, בכבודו ובעצמו, ברכות ובאהבה, בטתה שבתתק״ג.
מיתת נשיקה רכה וחשאית לנשמה רכה, מהורה, גדולה.
כך בא אלינו, כך היה בתוכנו, כך נסתלק מעלינו.
בגדולה ובטהרה, ברכות ובאהבה.
לא הערכה: שלוח נפשנו רפדה יצועו ורחשושי הלב קלו מני ארג. נשיחה
ירוח לנו. הירוח?
I הוא מרם נולד וכבר חכה לו חלל חדר ספוג אלמין ויחם, חכתה לו שחרוריח
כתלים אנונים. אביו, "העלוי מרקיב", מת מיתה חטופה כחמשה חדשים לפני בוא בנו
לאדר העולם. ושמו כשמו. האק זו ערבה להשתררות חונת חיים? והוא שר ויוכל.