Seite
י® ירחון לתורה ולעגיני היהדות
שנה חמישית
תשרי—חשון תרפ״ה
חוברת ה.
אהק קאמינקא.
תבונת משנתו של ד אליעזר בן הורקנום.
יותר מכל חכמי ישראל בני דורו פושטש באנדה פרצופו המוסרי של
ר׳'אליעזר בן הורקנום, ומזלו גרם כי על ידי כמה דברים סתומים שנמסרו
אודותיו בתלמוד, וספורים תמוהים שלא הוברר משמעותם עד היום, הרהיבו
כותבי הימים להורה שבעל פה לספר בגנותו ולעשות את האדם הנעלה הזה, אחד
מתלמידיו המובהקים של ד׳ יוחנן בן זכאי, לנס רוח ואיש ריבות, עקש ונפתל!
צריכים להשתומם ולהצטער על השטחיות שבמשפט מבקר כרא״ה ווייס על תכונת
נפשו של ר׳ אליעזר, אחד מעמודי המשנה, רבו של ר׳ עקיבא, גדול ונערץ, אצל
כל חביריו ותלמידיו. "תורתו לא עמדה לו נגד המרות המגונות אשר דבקו בתכונתו";
"אני ואפסי עוד"; עוד ביום מותו דבר "בגובה לבו ומתהלל בתורתו"; משפטיו בהלכה
גרמו לו "לעקש את הישר, לפתל את הנכוחה"(דור דור ודורשיו ב׳ פרק ט׳). עוד
נראה כמה רופף היסוד למשפטים כאלה; למען הבין מה רחוקים הם מן האמת, הן
די לזכור את החבה וההערצה אשר בה דברו חכמי ישראל עליו כשבאו לבקרו: "טוב
אתה לישראל מטיפה של גשמים — מגלגל חמה — מאב ואם" (סנהדרין ק״א)
ואיך למדו ממנו ״ארחוח חיים״ והתנהגות אנשי מוסר (ברכות כ״ח) — ולא רק דברי
הלכה שאבו מתוך ידיעותיו הרחבות אשד הפליאו את בני דורו. כדאי גם לזכור את
המדרש בי משה רבעו בעלותו למרום שמע מפי הקב״ה הלכה בשם ר׳ אליעזר
והתפעל מזה כל בך עד שקרא שמו בן: "ושם האהד אליעזר" (מ״ר חוקת).
קודם שנתבונן, כמה קלושה ומופרבה מתוכה הקבלה, אשר עליה נשען המשפט
הקשה בדבר תכונת נפשו של ר״א, נבחון מה שנמסר אודוחיו(סוכה ב״ז) שלא אמר