Seite
• ' 1 -
- «":«י־-
p*?n עבדי.
‘ V
u
. ,—ש«ת עמנו — לשק הקדש!
־ חכמו דלבעדנזאן חוכיח כחוכרת• הראטונה את כגי חברתנו ללמוד את XV rm •'
ואטד וזעםו*ח. ויורנו רעד לבלתי סנות יוחרי«ולילי העסיס א*ר סביבוחנו; אף כי
ב*י$ם אגו חוסים, ולבלתי סוד אחרי פר׳י׳עבודת חכסיהם. כי בלשון כל •ויסר, חתום
שבעה ועל ידה יכנס ללבנו שוש פורה ראש ולענה ומכלי דעת ידריכנו על מסי
האומד• הזרה וידחיקנו ממטרת ואץ יהודי אמיתי« מידיעת היהדות כסרירותו חך ערכו
עד כי כנזעס. ל"־ יואבו אנלנו חיים מלאים רמד־התורה אגסי. ויתר על זח הוכיח חכר־נו,
«רי •רוב כני עבוט־ מדברית בלשון cs זר׳הין׳קר כסקס לאם לאס עם ילידי העם הוד.
וכה בסרה יוסרו מעליהם העבותות האוסרות אותם אל גלל עסנו ונו־י יום ביוני יתגבר
עליהם rri האחדות עם הנוי הנכרי — ואם תעזבני יום יום® אעזבך — חריחרחקוחם
מעם ישראל, וטרפי ודקדוקי סיבו הולכים ומתטעסים בממס. הלא הסד. המנהגים
הקסנטניס כאומן עטיית וקיים המנות, אטר לסמל חוטבו נגר העיקר: קיום המזווה. אפס,
עיקר הוא*נקיים אח הסנוה כסו טתקנוה חדל* כמו טננורים מטטסי עטייתה כססרי
הלכה, ראשנים ואחרונים! אנס מזהו העיקר! אך קודם קיום המזווה נוהגים לומר: י יהי
־רטון מלואיך «תהא חטובה מנוה זאת לפניך כאלו קיינסיה בכל טרטיה. ודקדוקיה
וכונוחיה', לא די לנו בקיום הנטור. לבדה, נם הדקדוקים, הענינים הגוכעים ססקוד
.לב סלא רגט יהודי אנסי, גם אתם נבקש. .
אנס טהעיקר טיתמלל אדם חמלה וק■׳* כתקוגם, «יברך בהמ׳ז אהר׳-סעזזתו,
אך י«נם בזה דקדוקים ועגינים אטד לכוון אליהם ולהבין נודל מעלתם לא ידע, כי אם
בר ישראל, אשי־ נפשו לא נגואלה בתועבות העמים *אי־ סביב לנוק^החו־לבדו יבין
לאיזו נגיעות, לאיזו\טר.ועז ומעלה הניע האי«, *»ן־ בעמדי בתטלה למגי קונו אף מעם
לא ימנע סלרוזוץ •ידיו, מלתקן הגורו, אמר לא יעמוד להתפלל כי אם נוקו וםלבו«ו
גבון לקראת יונרו, לא ייכרך, כי אם גסל כדם אחרונים, כי אם כובעו על ראטו,
מיוסד. מרבה. כל אלה הם דברים פרסיים אטר יעידו על העוטר. אותם בבונה ניפעת סקימח
"לב טנטטו נמס יהודי אמיתי ולא הטמאה בטקוני האומות.
אלה הדברים אטר חברנו העי- אליהם והנני מסכים על ידו, ועטו^אקרא: למדו
עברית, למדו את טסת עמנו. למען תנעלו מטומאת ארץ העסיס!
ועל כל אלה אוסיף תוכחה ואזהרה!
למדו את «פת עמנו, אך השסיי מאר ל נ ט טות יבם פן •תשכחי « א י ן « פ תיני «פה
i »ימות העולם, סן ת*כחי ««מתינו היא ל«ון הקודט. מרבים עוזה לדרזש למד
ה ע בר י ת יסרנים תכרות, סרבים אגרות, מרקים תנועות א«ר שמו לנזסרחם לסיד
העברית; לו למדו כלם לטוג 1 ו הקרושה!
לא כטאר העמים עמנו, ולא כשאר הלמדנות לשוננו. ורב האנשים הטווחים וטטסיעום
קול: ,למרי עברית, למדו עברית•, לסר. הס קוראים? יען ב* מת כל אוסר. יאוסח,
;*«־ עד הנח ישבה בתוך טאר העסיס ולא מנאה מקום וייטמן להתפתח בכל עגיניה