שמעי ן
לד׳אבס־תל מערה איל בכיתל בכין בשביל שלא ילקה הטתל הואדאיכז קטמאהזמקצת בהמה איכה מסמאה יאחז זי ערפה פשחטה ־ בהיייו ו
שמת עיבר׳בתיך מעיה יהישיט הריעה את ידי יכגע כל ביןבבהע טהורה ן
גץ בבהמה טמאה טהור רבי ייסי הגלילי אימל בטמאה טחא בטהורה י ' טהיד : מאיטעמאדתכאקמאאמררבקסדאקלןקימדאםה:עילה חילץ פ:^,׳י׳
לו אמי להמיר( באכילה לא תיעיל לי אמי לטהרו מידי כבילה• א שכ ק קמקשק ■ף י בהמה טהידה בהמה טמאה מכלן לאמר קרא לכי ימיה. מן הבהמה זל ו בהמה טמאה ׳ אשר היא לכס לאבלה ז! בהמה טהורה מה בהמה טה:רה "•*׳■
עיברה טהיר אף בהמה טמאה עיברה טהיר־ יר׳ילסי הגלילי מאי טעקא י
אתר ר׳ינקק דאמרקרא כל הילך על כסיל בכל הקיק ההילכהעל אלבע טמא היא נכס מהלכי כפיס בחיה טמאהי לך ־
תקם 1 י רב נחמן ברבי ינחק אמי מהכא אי כפם כי תגע
י בכל לבד טמא א; בנגלים חיה טמאה אל ,..״״״
בכבליעבהמה טמאה. לכי כבלת בהמה מטמאה ובבלי׳ בהמה טהורה לא ש■ ׳ 3 מטמאה אלא אי זה זה עיבד שבמעי טמאה שהיא טמא ישנטהירה שהיא ־ 0 טהיר• יכי מאחר דכפקא לן חדיב כחק כר ינקק קרא לדבי יצחק למה 81 מין■.:- 4
לי אי לאי ללבי יצחק הלה אמיכא כ־לית לכדרביהאדאתאקמשחעלן : 81 .ייל׳-^
(כי ימיה הרי זי מיתתה ידאי מן הבהמה ים סן הבהמה שמטמא ייש מן הכהתה שאיכה מטמא פיט לטרפה ששחטה: יה לא ל־ין היא מצ ־ י ~י י ילה "הבהמה טמא' שלא השס סיסלה מאכילה(מביאה לילי טימאה אלא יייהה ־
אי כלך לדרך זי נהמה טמאה אשירה קילס למיתה יטרפה אסירה קידם למיתתה מה בהמה טהירה אין שחיטתה קטהרתה אף טיפ לא תטתי־כה שחיטתה תלמיד לימד מן הבהמה • יש מן בהמה מטמא ייש שאין מטמא פיט לטרפה ששחטה יטרפה אסירה באכילה • דין אחד בהמה טמאה .אסירה באכילה הה קסמה טמאה אין שחיטתה מטהיתה <*ף טי־פה לא תטהרכה שחיטתה • לאאסאמרתבב־מהטיאהשלאהיתהלהשעת הכישי־ תאמי בטרפה שהיתה לה שעת הביפר טיל לך מק שהבאלגה • קלי שה לדה טיפה מן הבטן מכין • לא אס אמית בבהמה טמאה שאין למיכה סחיטה תאמר בטרפה שיש למיכה שחיטה • בן שמיכת יזכיק שיש למיכל סחיטה לאין שקיטתי משהלתי אף אתה אל תתמה הטרפה אף על פי שיש לירכה שחיטתה לא תטהרכה שחיטתה תלמיד לימי יין הבהמה יש סן . הבהמה שאיכל מטמא פרט לערפק ששקעה • אשר היא הי א מטמא במשא לאין השק מטמא.במשא • (הלא ד ן היא ימהאס בהמה שלא עש ש דהה כבשרה מטמאה במשא שק שעשה לנין רבשרי אישי דין שיטמא במשא ת׳ל .אשד ק• א היא מטמא במשא לאין השיז מטמא במשא • ג כס להביא בכמה טמאה שהיא מטמא במשא : לק לא דין היא ימה אס בהמה מהירה תיית נהג
ששחיטתה מטהיתל מטמא במשא בהמה טמאה שאיל שחיטתה מטהיתה איני דין שיטמא במשא השק ייביק באין שחיטת! מטהית • (אין מטמא במשא אף אתה אל תתעה על בהמה טמאה אפיה שאין שחיטתה משכלתה ,לא תטמא במשא ילל לכה להביא בקמה טמאה שמטמאה כמשא. לאוכלה להניא אתבן שמיכה ששחיטתה מטקי־תה יכו׳כדצעיל במלתיז (לא כעכמיתילא בגידי׳יכי'• יכיל אפי' בשפת חי בי ק תלמיד ל;תר טמא בככלתה ילא בפכתי׳ילא מקילית סתימה • אי יכיל אפילי כקיבה תלמיד לימי טמא בכבלתה ילא באלל המפיזר יכיל אפילי הכניס תלמיד ל־סר טמא בכנלתה 1 ל א מפשיט לשחיטתה כדי אחיזה למת עד שייצא את כל החיה• יבול שאכי מוציא אתפחיתסכשיעיר תלמיד ללמר טמא בכבלתס - ללא בעיר שאין עליי כזיתבשר • יכיל סאכי מיסא אתילכיגע בעיר שפגע' הכשל מאחיריי תלמיד לזמר טמא: ?למף• רכקכשסשטימאת חיליןפמן בליעה איכה מטמא כך טזיה בליעה אינה ייטמא • טימאה בליעה מכין בקמה מקש דכתי׳יהאיכל מכנלת יככס בגליל יטמא עד הערב מי לא עסקיכן דאכל סתץ לשקיעת החמה וקאמר דחמכא טהיר • אשכחן טלמאה בליע׳טהרס בליעה מכלן קל יחימר ימה כלי פיס המלקף צמיד פתיל שאיכל מציל על טימאה שפתינל מלטמא דאמר מי טימאה רצינה ביקעת יעילה מכיל על סי. דה שביל כי מלטמא אדס שמציל על טימאה שבתיכי מלטמא איכי דין
שיהא חציל על טהרה מלטמא ־ והאוכל ייכג לתת ' ב 'ל ת;ית נהגיי כבלת בהמה מטמאת בגרים אביתהבליעה תלמיד לימד כבלה וערפה לא יאכל לטמאה בה את שאץ לי טימאה אלא באכילתה יצאת כבלת בהמה שמטמא עד שלא יאכלכ'• יכיל כבלת העיף מטמא מז ככתי' כבלת בהמה מקל וקימר תלמיד לזמר כה בס את מסייא אגיתהבל־עה • אס כי למה גאמ׳הא־כל ל־תן שיעיר מה איכל בלז־תאף י־כ״.ע ירכישא בגזית יכיס יכיל אף הניפה תלמיד ליעד בגד • אי בגד ימל בגד גדיל לרן ייטמא בזב
למטמא
פסחים פ , א' ב כי ייתן הא כשביל שיידח הכזתל הרי זה בכי ייתן • תניא יל״יל יהא א יכל מטמא א;כל תלמד־ לומר יכי ייתן מיס על זרע יכפל מכנלתס עליז טמא הוא טמא יא יכי עיסה כייצא בי ■ אמראביי לא שבי 15 א בחולין אבל בתייילה לקדשים עישה כיזנא בי • ירבא אמר לא שני אלא בחולין לתרימה א בל קלשיס עיפה כיינא בי • רביכא משמיה דר בא אמר מקרא מלא דבל קולץפי־ק הכתיב לא שכאק:לץילא ש: 1 קדשים ללא שכא תרימה • מכדי כתיב השיחט יכי ייתן מיס על ןרע הכל האיכל אשר יאכל אשר יבא עליי מים למה לי קד בטומאת מת יקד בטימא' שק • כריכי דאי אשמעיכן טימאתמתהתס היא דבעיא הכשר משוס דלא מטמא נכעדשה • אבל שק דמטת' בכעדש'
. אימא לא ליכעי הכשר • לאי אנגמעיבן שק משי דלא מטמא טיתאתשכעה הר, ! י י" אבל מתדמטמא טימאת שבעת אימא לא ליבעי הכשר נדכא: עוד קל י ייניאיינ הטל עליהן ישמח הרי זה בכי ייתן ■ כיגבי אף על פי שהיא שמח איני בכי ייתן דכתיב זכי ייתן עד ש־תן • אי הבי רישא כמי כדרב כפא דרב פפא למי נתיב כי יתן יקליכן כי ייתן הא כיבד כי יתן לימי א ■דכי ייתן מה יתן תיית נהגים לדעתיכיחא ליק אף ייתן לדעת זכיחא ליה ל וכי מתי מיס ים לי נעכיןהזס זיעיטטמאיס יזיעיס טהיריס מחיברין יתלושין מן הקרקע מתן כידי אדס ימתן בידי שמיס • איכלי אדס יאוכלי בהמה יש ני לקלק אס אתה אומר מחזכרין טמא ן יתלישין טהירין טימאתה הכל . יכשאתס אימימחיברקטהיי ןותלישיןממאץטמאתמקנתיטהרתחקצת• אם אתה אזמר איכלי כקמה טהיר־ן יאיכלי אדם טמאים טימאתה הכל •
כשאתה אימר אוכלי בהמה טמאץ יאינלי אדס טהורים טימאתה מקצת לט־יתמקנת י אס אתה אדי'בידי שמיס טמא יבידי אדס טי־יר טימאתת הכל • (כשאתה אומד בידי שמיס טהיר (בידי אדס טמא טמאתה מקצת לטהיתמקצת • יכי ייתן מיס על זרע לכפל מכבלתס עליי טמא איא הרי זה כא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים עד לאחד הכשר• להלא דין הוא טימא כלי קיש יטימא בשק מה כלי קרס לא טימא את הזיעיס אלא לאחר הכשל אף שק לא טימא אתהזרעיס עד לאחד הכשר ־ הן אס יקל בכלי חיס הקל כקל בשק חמור ־ אלא יטמא כהכשר ישלא לאחר הנשי תלמ יד לימ׳וכי ייתן מיס על ירע ינז׳היי זה בא ללמד על שק שלא יטמא אתהזי־ע אלא לאחר הכשר • אין ל• אלא הכשר מיס מכין לעשית סאר משקץ כמיס • ידץ היא ימה אם בלי קרס הקל עשה בו שאר משקין כמיס שק חמיד איני לין שנעשה בי שאד משקץ כמים• .אז כלך לדרך ן! קמיר כלי חרס שמטמא באזיד תלמיד לימד מיס חיה אמירץ. למעלה יתיס אמורין למטה מה מיס האמזרין למעלה עשה בי שאר משקין כמיס אף מיס קאמזרין למטה פשה בי שאל משקץ כמיס • קל יחימד ימה אם מיס שק ק־ירין ליד אביהן ליטהר מכשירין אתהזלעיס שאי משקין שאין ■קיייין ליד אביהן ליטהר איכן דין שיכשירי את הזרעים • לא אס אמית במים שנפשי אכ הטימאת לטמא אדס לטמא כגדיס תאמי בשאר השקץ סלאכעשיאכהט־מאה לטהאאדס לטמא בגדים היאיליאיןכעשיןאב קטימאת לטמא אדם לטמא בגדים לא יכשיל( את לזרעים תלמיד סמר מיס מיס אמיייס למעלה זמיס אמירין למטה מה מיס האמירין למטה עשה בי שאי משקין כמיס אח זכו' • מכין לעשיתמחשב במתנה ידין קיא למה כלי חרס הקל עשה בי מחשבה כמתנה שק חמיי איכו דץ שכעש׳בל יזקסבח כמתכה • אי כלך לדרך זי תמיר כלי קרס שמטמא באייר תלמיד ליער סיס מיס אמיריס למעלה ימים אמירים למטה מק מיס האמידים למעלה עשה מחשבה כמתנה אף מיס האמידים למטה עשה מחשבה כחתכה י אין לי אלא שנתן מיס על גבי ירע כתן זרע על גבי מיס מכין •
תלמיד לומ׳יכסל ייכנלתס עליי טמא טמא קיא לכס לכל נירכיהס לרכית פיליש אשכיל ידיתהזרע • איכצץ יד הפר כיל טסק מכאן יטפח מכאן • יד האשכיל כל עכביס כרית שהיא • זכב של אשכיל כל שדיקבה יד • מככלת של תמרה ד׳טפקי׳קכי של עם עיק־ן שיבולתסלשה טפחי' יד כל בקציין שלשה טפחים שדרכי לימי(אין דרכן ליקק וידיהן ישישיהן כל שהן ימלעין כל פבזלץ • אז יכיל אעפי סכססן •נתפלץ ל״א תלמיד לימר היא: וכי ימית מן הבהמה אשר היא לכסלאכלה דעילק להניא את ין שמיכה שאין שחיטתה מטהרת: • רבי ייסי ביבי יהודה לרבי אלעזד בר שמעין אמדי שחיטת! מטהרתי יכיל , עלמא מתה׳־א יכי ייסי ירכי אלעיר אמרי כטיפה מה טרפה אף על גב למתק היא שחיטתה מטהיתה הכא כמי לא שנא • ירבכן אמדי לא דמי לטרפה טריפה היתה זי*זי ס ^ לה שעתהכישד יכי תימא טרפה מבטן מאי איכאלמימי התס יש במיכה ? 6 ^ קע ^ שחיטהקכא אץ במיכה שחיטה: יכי ימזתיץ הנהמה מקצת בהמה