495
מסכת חגיגה
סי׳ תת׳ו—תת״ז
להו, אילולי ררשא דרבי 1 אליעור כן יעקב, דאמדנן בשטעתן 2 ואף על גב דאתפר (אפר) דרבי 3 אלעור אפר רבי אושעיא איצטריך דרבי אליעזר בן יעקב דאי טדרבי אלעור אפר רבי אושעיא הוה אפינא טה(ו) תשלוטין של 1 חג הפצות אסורין 5 בעשיית מלאכה אף תשלומין <של עצרח> 6 נםי ז אסורין בעשיית טלאכה קא משמע לן דרבי אליעור <בן יעקב>, דררש פוקראתם וקצרתם, ואי 5 מדרבי אליעזר בן יעקב הוה אפינא יום אחד 8 קא פשטע לן דרבי אלעור אפר רבי אושעיא: שלש 9 גפפיות בנחל. פירשתי במסכת מקואות 10 .
סליק פרק שני 11 :
תתי• פרק חומר בקודש. אמר׳־ 1 רבי אילא מפני כבודו של כלי חוצץ
ובו׳ הן־דרבי אילא ומילתיה ררבא 13 10 דאפר סל וגרגותני שפלאן כלים והטבילן וכו׳ הכל פירשתי לענין מקואות 14 . אמר 1 ־ 1 רב פפא כפאן טקבלינן 16 םהדותא טעם הארץ כמאן כרבי יוסי דחיישינן לא־בה 17 . דגרסינן בפרק אלו עוברין 18 (תנו רבנן חיישיגן לאיבה) תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין פוסרין להם עדות וכד, אשמועינן דפשום איבה פקבלין 19 . ויש מפרשים 20 לההיא בעם הארץ החשוד על שפיכת דמים, 15 כדקאטרינן ואין מתלוין עטו 21 בדרך: הניא 22 אפר רבי יהושע בושני מדבריכם בית שמאי וכו׳ עד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי ואוטר 23 נעניתי לכם עצמות בית שמאי [ומה]־ 24 סחוטות שלכם כך מפורשות על אחת כמה
1 ) וכן בד״ס, גמרא: בי רבי, וע׳ ד״ס אות צ׳. 2 ) י״ו בי. 3 ) כי״א וגמרא. כיי:
רבי. 4 ) כי״א: תשלומי חג, וכן בד״ם. 5 ) ד*ם. 6 ) גמרא: תשלומי עצרת. 7 ) כי״א: אסורין נמי, בגמרא ליחא "נמי", ונוסף בד״ם. 8 ) בגמרא: לא ידענא כמה. ושריד מגי׳
רבינו נמצא בדים: הוה אמינא לא ידענא. 9 ) י״ט א׳. 10 ) לקמן רס״י תתקפ״ח.
11 ) כי״א: סליק פרקא. 12 ) כ״א א ׳ . 13 ) כ״ב, אי. כי״א: רבא מדרשי!, ולא ידעתי
לפתרו. ואפשר שהיה כאן בכ׳־י בתחלה מאמר רבא רא בי: ורישא היינו טעטא וכו׳ ונשמט הענין ונשאר: ,ורישא״, ונשתבש למדרשין. 14 ) לקמן סי׳ תתקפ״ח ד״ה תנן. 16 ) כ״ב סע״א. 16 ) בגמרא: מקבלינן האידנא. אבל בפירוש ר״ח ובתום׳ ד״ה כמאן ליתא "האידנא". 17 ) ד״ס : דחייש לאיבה. ובגמרא ליתא. כי״א: פירוש דחיישינן לאיבה, א״כ
הוא פירוש רבינו עפ״י הגמרא למעלה בסמור. 18 ) פסחים מ״ט בי. 19 ) לשון וה סובל
שני פירושים: א) שיש מחלוקת כין רבנן דפסחים ובין רבי יוסי דהכא ואנחנו עושים כרי יוסי, משום דחיישינן לאיבה. ב) שאין מחלוקת ביניהם אלא משום הדין אין מקבלין ומשום איבה מקבלין. ולפירוש השני מתאים לשונו של רב האי בשע״ח סי׳כ״ד: "ולבסוף עקרוה רבנן להא מלתא דמקבלין עדות מע״ה ואפילו לענין טהרות מקבלין משום דחיישינן לאיבה". וע׳ רטב״ן (לקוטות) כאן ורא״ש ור״ן פסחים ספ״ג וחדושי מהר״ם חלאוה שם. 20 ) ודאי כונתו לרי״ף פסחים ספ״ג, ע״ש היטב וע׳ במקומות הנ״ל. 21 ) ד״ס פסחים שם. כי״א: עמהם, וכן בגמרא וריח שם. 22 ) כ״ב ב׳. 23 ) ד״ם ור״ח: ואמר, כי״א: אומר, גמרא: אמר,
וכאן ואייו במקום קמץ, עיין לעיל עמי 434 בהגהוחי אות 6 . 24 ) כי״י: אמר.