Page
ד״מ
(י■ C ימגאתי
גתו 3 &ה גחדושי
אגו<הו> ׳/ : ועתה
אין נו״רין נו
כ׳ נתי רק אות
שלנו אינן נש?ס
עכ״ל וטעמא על
ןה לא י־עכא אן
האפישאין נוהרין
עכשיו נזה ואפשר
ניו! כישו ני׳
רני׳סושר פתאום
ה , ועיין לקמן סי ,
פי״ג' עול ש 7 יגי
קנו 6 :
אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר ג
באדם לברי אסלי לישן כין מזית למערב אכל התוספות כתבי סס כל הניתן משפל ולא ק ת:י מקלס שר} ץ בל כפלים: והרמ״כס בפ״ז מה׳כית הבחיר׳לא חיל? בין מקום
כין כמון לדרום ולא בין מהרז למערב ורוק א כשישן עם אשתי ספני שהשב נש שיש שש כותל למקים שאין שס כותל נראה שהוא סובר דסא דמני בירושלמי ובלבד
סורס בין מזי־ש ל ך 1 יב וסיס סרבי גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש וכן מקוש שאץ שם כותל סבר כר״י דאמר לא אפרו אלא כמקום שאץ cd גדר כדאית׳
משמע ומוכחי קראי ענ״ל : ואף על פי שהעולם נוסגיס כדברי סתלספות פ״ל בגפיא רירן ולא קי" ל כותיה משוס דמש מע דשאר תנאי פליגי עליה ואף פל גב
סהוא מפני סאיג מעייני׳כדכרי סרמ״בס דביחסלמי אית להא מכלבי שאין סס
בסלכות בית הנחירה אלא סד אותיי עןרוגיעזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שק ירק של בני כותל סמוך לדיבי עקיבא לאו למימרא
ארם וק י'אמ' בכל פעם שיכנס ויהא צנוע בבלהכסא ולא יגלח לרבי עקיבא תל הכי ואפילו את״ל.
עצמו ער שישב וימשמש בפי טבעת ואח״כ ישב ויגלח לירושלמי סבר דרכי עקיבא אית ליס יר׳
טפחיים ומלאחריוטפת ואשה מאתריה טפת ןמ ^ פניה ^ כ ^ ום יוסי בההיאביץ דבתלמודא דידןמסמע
וכפזיושג יכוין שיהו פניו לררויואקוריו לצפון או אפכ' אב< י? » X&wSm
ישב נין מורת למערב ומיהו רוקא כשנמהבשקוס מגולה אכל בנל מקיס י» 4 ל 1 נ־קיס םי 0 « t נותל
במקום שיש מחיצה כגון ב ה שבכית אין צי? ליקי? - וים קצת ראיס לזה מעוכדאדיבא סדר
ובשנפנה בשר׳ אם הוא אחורי הנדר יפנה מיד ובבקעה יתרחק ליבני דסססע דסקוס סיס בו כותל סוס
ער מקום שלא יופל חברו לראות את פירועו ולא יאנוס לדחוק. מדאאעל רבה תרציכהו ולא שייך ליסנא
עצמו יותר מדאי לעיולי אלא למקום שיש מ מחיצי׳ואפ״ה
הוס מקפיד אף על פי שיס לדסוה דמאי
סזיתשריסמאתיסאינו צייךלפיוע אלא מלפניו הרי אין סירועו לכדירוסלס פלדקאמר שנמס תוך אותה סלה סהיתס מיוסדת לו לב״ה ג וסוגיין דעלסא
וכן נראה ערגיהדכן בירושלמי תכי המתיך את־ רגליו לא ימן פניו ל מזיח ואחוריו כדעת כתוספות וכר״צש סלא נהגו להקפיד ב 3 "ה סיש בו מחיצות
למעי" משמע דכמסיך את רגליו הוא דאסי' אכל מפיל סיס מותר להסדר אחוריו וכישנפנה. השדה אש הוא אחורי הגדר יפנה סיד וכו׳בסיף חסכת כרכו'(דף
סב) אמר עולאאחוריהגדר יפגה מיד ובבקעה כל זמן סמתפפס
ואין חכרו מופע ופי־ש״י דבעישוש סלמטה קאמר : איסי כר כמן סמני הכי אחורי
הגדי כל»מן. שפתעטס ואץ סכירו שומע ובבקעה כל זמן סאקסבירו רואהר
יאותבי' עליה דאיסי בר נתן מרסשמע בביימא ס אף על עי סחבירו רואהו רשאי
3 לרא והנבון לחסר כדברי סרמ״בסז״ל
ססוא עמוד ההוראה: ואמ>«י דקתני
מל משתי ■שתהא נתונה כין צפון לדרוס
.סרש״ידאשס וסיגלותיה זה לצפון חס
לדרוס ונראה בעיני שהשכינה בשזיח או
במערב לפי׳ נכון לססב לרן תשמישו
למחית אתיות ע"כ :
וליענין מעיל פיס לפי מה שכתב רש״י
סהשע'שלא יפנה מזיח ומערב
הוא כרי שלא יהא פמעו של אחריו לצד
ירושלס כיאה רמפיל סיס ופניו לצד
למעי" משמע דבמסיך א מ
למעיב ; ואיכאלמידק למשמע בירושלמי למסיך את רגליו ואחוריו למערב
דוקא הוא ואתיר הא פניו כלפי מערכסרי ואס אימא דמפילמיס סוי איפכא
לפניו כלפי מעיב אסיר ואחוריו למערב שיי ה״ל למיתנידין מפיל סיס בהדיא
1 לא מרין מסק את יגליו: וכ׳יל דימשלמי ה״ק לא נדכנדא דלא יפן פניו למערב
דכיון למגלה מלפניו טפחיים ■פש ישא־ לאסור אצא אפילו אחוריו דאינו מגלה אלא ליפגית ושני רב אפי מאי כל זמן שאין סברו רואהו דקאמי איסי כר נתן כל זמן
שאץ חגיו רופהאתפירועואבללדידיהחזיליס : ופסקו הרי״ףוכר״אשבכקעס
כאיסי כר נתן וכדשנייב אשי כל זמן שאץ חכרו דואה אתפירופו ובאחורי כגדר
פסקו כפולא משוס דסאר׳ידסלסודח הוא ספי מאישי בר נתן ואף על גב דרג אשי
דבמראה הוא מסכי מילתיה ואס כן משמע דסבר כותיה במאי לגלי דעתיה דסבר
כיתיהפסקיק הכי אבל באחורי הגדר דלא'גלי לעתיב רב אשי כימאן ס״ל נקטינן
כמולאלגבי איסיכר נתן: אבל הימ״בס בפ״ה מה דעות ססקכאיסי־בר נתן גס
באחורי הגדר משמע דס״ל למאחר לסלק לסבר יב אשי כותיה בחדא באילך נמי
סנר כותים נ ורבעו כתב כדברי הרי" ף והר״אש ז״ל : ורבעו ירוחם כמככט״ג
אחורי הגדר יפנה מיד ובבקעה כל זמן שממעטש ואץ קולו כשמע או שאין חברו
רואה אס פימעו עד כאן - נראה שדעתו לפסוק כסולא לגבי איסי־ומ״ה פסק
הוא פ ורע שפתיים מדתי לו להחזיר פניו כלפי הקדש אף על עי שהוא מן הצופים כותיס באחורי הגדר ועארדשני רב אשי בבקעה מספקא ליס אי ס״ל כאיסיאו 0 ©
ספח אסור ליתן למעיב וממילא מש־וע דמפיל מיס לא יתן פניו למערב אבל
למזית שי־י : ולפ״ז באשה כיון דק״ל שאינה מגלה מלפניה ולא כלום לעולס
אפילו להתיך יגליה איכא לכדשרי בפניה למערב ואפסי דלא פלוג רבנן כין איש
לא er : אבל לדברי הרס״בס שנתב שמפני מההיכל במערב לא יפנה למערב.
ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב ני׳ שאין הפעס מפני שפימפו למערב אלא
מפני שהוא נפנה במערב או ביוח שכנגדי ולפי זה הדבר פשוש שאין לחלק בין איש
לאפה ואי שיי להשיל מיס אפילו פניו למערב שרי וכ ־ כ הואז״ל שס וכל המשיל
מים פן הצופים ולפנים יסב ופניו כלפי הקדש או יסלק הקדש לצדדין הרי בהדיא
לשרי להשיל מיס׳ ופניו למע״ב רהא אפילו מן הצופי יל פנים פרי וכ״ס חוץ: לצופים
.וסאדקאמר ישב ופניו כלפי הקדש אפשר דלרבות f קאמי דאף על פי שמלפניו
לדבריו דאיתי קאמיי וליה לאס״ל : ואט אין לנו לעני[■ הלכה אלא דברי בריף׳
וסי״אש 1 ל דהוותרילגביההימ׳בס ד״ל ולא יאנוס לדחוק. עצמויותי
מדאיבס״ע המוציא יין (דףפב). האי מאן דפייללב״ה לא. ליתיב בהדיא ■ולא.
לישרעשפי דהאי כיכסתא אתלת סיני יתיב דילמא משתמשי סיני כרכשמא ואתי
לידי סכנה ופרש״י לא ליתיב בהדיא במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה
וכיתקץ סיני־הכדכסמא ויוצאת ולא ליסרח ספי פייימב״רא בנע״ז :
ויקנח בירשמאל ולא כימין כך פשוע. 3 ס״פ הרואס(דםב)\סס מפורש הטעם ::
ולא. יקנח בחרס פשוס כספים בס״פ.הסוניא(דף עב) ובפר' כל כבסר: .
1 לא כפסביס יבשים ג"ז;בס״פ המוציא ועעמא מסוס דססקנח בלבד שיאור
פולשת כו שיניו התפסומם כושרו'ופרס״י סיני הפה מכרכשא י-: ולא בצמר
שקנס בז חבת כסוף ערק הרואה י'דברים מביאים את פאלס לידי תחתוניות ואחד
מסןסמקנח כצרור סקגח מ חברו •י דפנה בצניעות בלילה כלרךסעוסה ביום
בסוף פיק המאה איזהו ננוע זה הנפנה כלילה כדרך נונפנס כיוס וערס״י כדרך
שנפנה ביום לענץ פירוע הפס והשפחייס ושאין נפרעץ מעומד אלא מיושב -
ולא; ישתין שעומד שלא ימזי ניצוצות עלרגליו וכי' אס לא שיעמוד במקום
גביהאו סיסתין: לתוך עפר תיחוח 3 ר י פ כל סיד י״ 6 אומר האוחז נאמה
ומשתין כאלו מביא סבול לעולם אמרו לו לי״א והלא ניצוצות כמזין על רגליו
ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים אסר להס מוטב.
שיוציא ל עז על בניו ואל יעשה עצמו רשעסעס אחד לפט המקום ופרס״י ניציצית
ולפטם ומתי נראה לומר דסרס״כהלא חייש לפימע אלא שלא יחזיר אחוריו
לקדש ומפכיכך מן הצופים ולפנים צריך שיחזיר פניו כלפי הקדש אכל תיק לציפי©־
בכל ענץ שיי לסטיל מיס : וכן נראה שהוא דעת רבי ט שהשמיט. דין מעיל מי©
משמע לבכל גינאי שיי ואף על פי שס״ל לכתיב דמטיל מיס מן הצופים ולפנים
יחזיר פניו כלפי הקדש וכי׳כיון שאינו דין כולל ככל מקים לא חשש רסנו לכתבו
גרם*נ] בירושלמי תני המעיל מיס ה״ז הופך פניו לצפון המסך את רגליו
הא סופך פניו כלפי דרום : ונראה דלפי פרש״ידסייש לפירוע
חולק כבוד לימין ומעיל מיס, שצי־יך לגלות מלפניו עפסייס הופך פניו לצפון שהוא
סמאל ובמש־ ך את רגליו שאינו נייך לגלות מלפניו כלום הופך פניו לדרוס שהוא
־ימין ולהימ״בס דלא סייס לפירוע אפשר דהאי תנא סייס לפיתעולא ק״ל כותים
א״כ מפ׳רהאי תכא חולק כבוד לשמאל כדאשכחן דבשיו׳התפלס טתןסלוס לשמאלו
מחלה וס״המעל סיס שאינו נמאפכ״כ סופך פניו כלפי צפון ומסיך את רגליו־
שה*א נ מאש יותי סופך פניו כלפי דמם והפוסקים השמיטו הירושלמי הזה משום
דכיון דבגערא דידן קתני סת מא דצפץ ודחם שיי משמע דבכל גונא שרי וסופך
פניו לאיזה רוח סייצס משתיהן: ומ הו דוקא כשנפנה במקום סגולה אבל.
במקיס שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית. א״צ לדקדק כתב הרב הגדול סהר״י
אכיהב ז״ל אכל במקום שיש לו מחיצות כמו בית הכסא שבבית ר״ל שאין המחיצות.
רחוקות זו מזו כמי חצר גדול עכ״ל : נראה שסובר הרב שמס שכתב רבינו כגון
ב״ה שבכית היינו לומר דדוקא כשסמחיצות קיובות לוסיא דבית סוא דאין לדקדק
צנל אס המחיצות דחוקות כמו כחצר גדול צריך לדקדק ולא נהירא אלא בכל מקום נתזין שאינו אומ 4 ואינו ספיל מיס למרחוק כרות ססכ׳סרים אץ מימי״רגליו פושץ
סיס בו מחיצות אפילו הם רסוקית הרבה שרי : והא דקאמי כגון ב״ה שבבית כיפה תניא אידך אמי להן. י״א לחכמים אפשר יעמוד במקו׳גבוס וישתין או ישתין
סעמא קא יסיב מסוס דכל סיס בו סחיטת דמו לבי והכי משמע ממס שכתבדוקא בעפר תיחוח ואל יעסה עצמי רשע ששה אתת לפני המקום • ופסיק בגמרא דהא
כשנפנה כמקום סגולה דהיינו מקום שאין בו מחיצות כלל כמו בשדה ד אילו מקום אמילהו ברישא ואפיו־ ליה אין לו מקום גבוה ועפר מיסות מאי אמי להם מוטב
סיס בו מחיצות ואפילוסס רחוקות סיבה לאומקום מגולה הוא והכי אימיה לדין סיוכי׳לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע שעה א׳לפני המקו־ וכ״צלפה מפני שמיצי
;ה כירושלמי דסוף ברכות רבי עקיבא אוסר בכל מקום ובלבד במקום שאין בו כותל סח לבשלה ובפרק כיצד מבחטן אמרי׳דאין סי רגלים כלים אלא בישיבה או בעפר
וכתבו' התוספות וסר״אש * וכתב עליו סר״אש הלכך כתי כסאות סלט סיס להן חיחוס או עימד במקום גבוה ומשתין במקום מדרון * ופיש״י אין סי רגלים כלים
מחיצות אין להקפיד עד כאן לשונו ולא חילק בין מחיצות קרובות למחיצורחוקית מן סגוף אלא בישיבה לפי פכשהקילוחקרוב לפסוק הוא דואג שלא יסלרנצוצות.
ובהדיא כתב שס הרס״בא ובלבד במק י' שאין סס כותל כלומר בבקפה משמע דלא על רגליו ומפסיק נראה ס־כסמסמץ בישיבה ליכא ניצוצות ולכן כתב רכיכו ולא
מעיק מכלל יש סס כותל אלא בבקעה בלבד ורבינו עצמו כתב ביסזיס בל' הזם ישתין מעומד וכו׳אס לא שיעמוד כמקום גבוה וכו' דססמט שאס משתין מיושב
ולא יפנה נצד מזרת אי מערב וס״ס בשדה סאץ סס מחיצות אבל בב״ם שבבית צפילו אינו מקום גבוה ולא עפר תיחוח ליכא למיחסלכצוצות * וכ״כהרמיבס
איןלסקסיד הרידלא קאמר דצריך לדקדק אלא בשדה שאין סם מחיצות כלל אבל מ״ד מהלכות תפילין וקשה כי אמרו לולר״א אין לו מקום גבוה ועפר תיחוח מאי
במקום סיסמסיצות אפילו הם רחוקות סיכה משמע דהוי כב״ה שכביתואין לימא לסו אפשר כישיבה ואפשר דאכמיהווסצולמימרליה א״א לו בישיבה כגון
להקפיד • ונראה שמס שהזכירו הפוסקים מחיצות לאו דוקא דבמחיצה אחת לצד סהולך בשייר׳ואין ממתינן לי מאי ומ״ה אמר להן למושב שיוציא לפו על בניו ונו'־
מעיב סגי דכיון דכומל מפסיק בינו לבין רוח סבו הקסידא אף על סי ששאר רוחות ויזהר לבל יאחוזבאמה וישתין כבר נתבאר בסמוך דר'א אמר הכי ואף על גב
מגולות לא איכפת לן מידי והכי דייק לישנא דימ׳דקמני ובלבד מקו׳שאין בו כותל דרבנן פליגי עליה ככר כתבו המו׳סס וכפ׳אער להן־הפפונא שמיו חנפי
H ^ וסודו
W.
■ti
M