Seite
בבוקר ג ד
כךלא שייך לסי' ויברך על נפילה ידים ססיי אינו מכרך כן אלא כסדוחץידררמ׳יס
וגס לא שייך למימ׳רדקדק לטקת עליה ג׳פעמיס כי אס בסיס וגס לא שייך לועד
ואס אין לו מיס כיון דטד הסת׳איירי בין ביש לו סיס בין באין לוכי אס מירי ימנגך
אלא במויצס דמיס איירי " ומס שכתב מקיון ליסנא לקיא נקע כדכמיבאיחן
מקיץ כפ; : ואיפסר עוד לימי מקיון
אורח
והודו לדברי ר”א " ומ״ש אס לא סססר׳ולמסה 3 ר״פ כל היד אסר רבי
אבהו אמר יכי יומנן גבול יש לו מעטרה ולמטה סותר ממסיה ולמעלה אסור
ופיס׳יי טטיס ספה גבוהה מקפח את ראש הגיד: מטטיה ילמעלה לצד הגוף :
ופל מ״ס יכי' אס לא מפטיס ולמטה לצד האיץ כמב רבי׳סגמל מסר״י אבוהב ז״ל
אמי זה לפי סלסעמיס אינה כנגד האיץ , .. _
והוא בעת סהאס קשוי סהוא׳מגד הגוף מדאי ויקנח ביד שמאל ולא בימין ולא יקנח בחרס משום ׳סכמב כולל כל מידי דסנקיבץמיסבין
ונכון פוש מאף על סי סהיא קשוי סומק כשפים ולא בעשבים יבשים ולא בצרור שקנח בו חברו ויפנה שאר דבייס המנקין וסדר קאמר שאש
לאחוז מן המפיס ולמטה כדמשסט בחוס׳ בצניעות בלילה כדרך שעושה ביום ולא ישתין רוחץ בסיס יביך מל נטילה ידיס וידקדקן.
כל T0 ומ ה היצ י דמעסיה יתזו נצוצות על רגליו ויראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז
י מ ״ ס ^ צד ^ ע \ על בניו אם לא שיעמוד במקום נכוה או שישתין לתוך עפר
^ tSU m תיחוח ויזהר דבל יאחיז כאמה ויעיתין אם לא מעמיה ו׳^מטה
1 לצד הארץ ואף אם הוא נשוי ולא ישהא צרכיו :
"י ףךך.ץ כנקיון כפיו ויברך בא״י אמ״ה אק״בו על
י נטילת
זי?
לעריה עליהם ג׳פפימיס ואס אין לו מיס
ומקנח בשאר דבריס המנקין יברך על
גקיות ידיס וסירס ראשון נראה עיקר :
כתב הר״חה רכל סיס דפשילי לנ״י
דוקא לסעודה אבל לתפלה כיון
דסגי לן בכל מידי דמנקי בהני אפילו
לכתחלס נטי מיהו לא מכר בהו כיון דלא
איתקון לנעילה עד כאן למינו ^ :
דברך על׳י בסרק המאה כי טסי ידיה
לימא ענ״י וכתב סר״אס ע״ז
לפיסידי׳סלאדספסקכיו' הסוא״אסלא
ליגע בבסי המטונף בלילס הקנו כרכם
קודס שיקרא ק״ס י־הסלל • וכתב ר" י
ד־מ ד (י!) 1 נ*נ יידדרי פ׳ א 5 ז 7 גריפ*
1S57 נ^ינןנתגנרא ו 6 יעורר(יעימ
מ 3 יא! 56 ^נילה־אנל לת* 5 ה ונ 7 ו 8 ’לזי, 65 נגסינן
ילה גרע הנדוד וחיסיעכ״ל שם ועיין לק" ן הי׳
לאס גדין לגר'פי 7 כ 6 ג 01 ל אן ob מיזתין ל ג": כ:
קשוי: ומ״ש יכינו ואף אס היא נשוי
מימא דסא בר״ס כל היד גרסינן רב
ושמואל הוי ימבי אאיגיא דכיכניהמא
צמר ליה רב יהודה לשמואל צריך אני
לר&תין צמר ליס שיננא אחוז כאמה והשתין באין והיכי עכיד הכי והא
מכיס רבי אליעזר סומר כל האוחז כאמתו ומשמין כאלי מביא מבול לעולס אמר
אביי עשאוס כבולסת כו' ה״נ כיון דבעית <א אמי להרהורי * והכא מאי ביעחוחא
איכא אב״א ביעמוחא דליליא או דאיגרא ופוס״י דליצייא מתיירא ססאיפול
ואר״ש כעיפוחא דרביהואב״א ביעמומא דסכינה ופרס״י דשכינה מורה בב״ה
ואב״א איסחא דמאריה עליה דקארו שמואל טליה אין זה ילוד אסה ואב״א נשוי ע^בני״ו ח״ו ומביך ענ׳/ע״ם הכלי סכקראאכטל ואפילו שלא נתקן הכליאלאבסביל
נטילת האכילה מ״מ לא ישנה הברכה . וכ״כהר״אש בסוף בימת ואכתוב דבריו
בסמוך: וירקרק לעמת עליהם ג״ס ספני סרוח רעה סורה על הידיס ואינם
סרה עד שימיה עליהס ג״פ וט״כ צריך למנוע מסגי' בידו קוד׳נטילה לפה ולחוטס
וט' בפיק שמנה סיציס יד לעין מקצץ יד לחוש' מקצץ יד לפה תקצץ יד לאזן מקק
יד לחסודת פירש סקיס ססקיזדססקצץיד לאמה תקצץ יד לפי טבעת תקצץ יד
לגיגי׳פיר׳סמטילין בה סכר תקצץ יד מסמא יד מחישת יד מטלה פוליפים וסיש״י
יד לטין שחרית קודס שיטול ידיו מקצץ כיח לו התקצץ שמח רפד סייס טל היד
טוס דאסר רב נחמן אס היה נשוי מותר ואב״א כי הא אורי ליה דחני אבא בריס
דרבי ברמץ כי חייא אכל משייט גביציס למטה ואכ״א כי הא אורי ליס דאסי
רבי אנהו אמי רבי יוחנן גבול יש לו מעטרה ולמטה מותר מעטרה ילססלס אסור•
ומשמע דרב נחמן ורבי אבהו נא פליגי אצא מר אסר 10 א ומר אמר חדא ואס כן
רב נחמן סי־י אפילו להטלה מעטרה דאל״כ סאיאיריא נשוי אפילו אינו נשוי
נסי וכן נראה שהוא דעת הרס״בס סכתב כפכ״א מהלכות אישות ואס השתין מים
לא יאחוז לאמה וישתין ואם היה כסוי מיתר הרי סדתיר לנשיי לאחוז באמה סחס
ולא חילק מעסיס ולמפה לעטרה ולמעלה וכן נראה מדברי סרז״ק בסימן רצ״ב ומסמתו וכן כלן יד לטין מסמא קודס נטילה : יד לאזן מחרשת יד לפה או לסוטם
והייתי סכור לומר שטעית סופר הוא שכפל בספרי רבינו וסיס להגיה כך ויזהר מטלה פוליסוס ריח החוטס וכפה ול״נ דיד לאמה לאו לפכין שחרית נקט לס אלא
לכל יאחוז באמה וישתין אס לא מפטרה ולמטה לצד הארץ אלא אס כן הוא מסוסדסביא לידי קיי וכן יד לסי טבטת למסמס בה חדיי מביאתו לידי תחתוניות
עד כאן לשונו וטפסו סל רס״י שכתב דיד לאמה ויד לפי טבעת לאו לטנין נטילת
סחיית נקט להו דאפילו אס נטל ידיו לא יגע באסה ולא יפססס חדיר בפי הטבעת
מדלא תני גבי יד מסמא יכו' ההיזק סמיסה היד לאמה או לסי הטבטת ילפי זה יד
לחסוד׳ויד לגיגית נמי לאו לעניןנטילת שחרי' נקט להר ואפילו אס לא נטל ידיו ל 15
יגע בחסודא יססמוס היד מזיק לחבורה ילא יגע בגיגית הסכר מפני סמשמוגו
היד מפסידו ומ״ס לא נזכרו גבי יד תסמא יפר' ולכן רבינו לא כקב פה אלא שלא
יגט לפה ולחוטם ולעיניס ולאזכיס ולא כסב שלא יגע באמה ונפי הטבע׳ובחסודא
ובגיגית מסוס דהכא והיזק שעושה נגיעה בלא נטילת שחרית עסקינן והנך אפילו
אס נטל ידיו מזקת הנגיעה : וגיסינן מו המס בסמוך חניא רבי נתן אומר בת
קורק היא זו ימקפדת בנטילתו לנוטלו יפה פד פישסוך מיס יפה ג"פ על ידיו -
כתוב באורח׳סייס בכס הר״ס שאין צריך ליטול ידיו מרביעית אלא לאכילס
לסי שלפני מפלה אס אין לו מיס יכול^קנח בכל מידי דמנקי •
ואם אין לו מיס יקנח ידיו בצרור או בכל מידי דממךבסר׳היה קורא (דף טו)
ומערש טטמא מסוס דמי כתיב ארקץ במים אי־חץ כנקיון כתיב בכל סידי•
כסוי אכל מצאתי שכתב בספר אבן העזר סימן כ״ג סל דברי הרמ״כס ואני כתבתי
בא״ס דאף נשוי אסיי אם לא מעטרה ילסטה לצד האיץ ולפי' נ״ל שהוא סוכר דהא
ואמר רב נחמן אה היה נסוקמותי פליגא אדדבי אכהי דיב נחמן לא מפליג בין
. סעטרס ולמטה לעטרה ולמעלה אלא בנשוי ורבי אנסו סובר דבקנסוי ובין סאיני
נשוי מעטרה ולסטה מותי סטטרה ילמפלה אסור יפסק כרבי יוחנן : וים לתסוס
דכיון ססיא״ש לפיק כל היד והרי״ף בפיק ח' ס רציה כתבו לדרב נחמן ולדרבי
אכסו משמע רס״ל דמי־ אמי׳ חרא ומר אמי חדא ילא פליגי מי דחקו לרכינו
לפרש דסליגי אהדדי והימ״בס הסרדטבפכ״א סס״א להא דאמר ר:י אבהומסטרס
ולמטה מותי ואיפשי דאיהו נסי ס* ל דיב נחמן ורביאבהו פליגי אלא דפסק כרב
וחמן ינשום דכמיאה היא : ואחר שכתבתי כל זה מצאתי לס״ר יונס שכתב
בסער היראה ח״< ואס ישתיןמטימר יזהרשלאיאחוזכאע' אס לא מעטרה ולסטס
לנר האיץ ואף אס הוא נשוי כי אחיי אסר הממס גדול כ״כ סהוא כמביא מבול
לעילם אס כן יש צו לאדם להתרסק ולקרס עצמו אף במותר לו יכן רבעו הקדוש
מיחדו לח המיס יייו למטה מאמנר עכ״ל וכיאה שרבינו כמסך אקרע וכתב אם
לא מפטרה וגמעה לצד האיץ ואפילו אס הוא נשוי אלא שקיצר כמקום סהיה לו דמנקי ואם צריך לחזי אחי מיס בספת חפלה כתב רבעו בסימן צ״ב וסם פירש
להאריך ולפרש שמדת חפיית שנא כאן ולא מדת סדין: ואבא למידק למה הא דאמרינן בכל מידי דמנקי אס הוא בידים המלוכלכות בטיט אי בידים סל היסקו
השמיטו הרמ״בס ויבינו הא דשוי לסייע בביצים סלחססונ' ססמכ< על מה שכתבו הדפת : ויברך על נטילת ידיסכןכחבהר״אס בסוף ביכות אהאדאמרינן
סיזהי שלא יאחוז באמה וממילא משסע דמסייע בכי ציס שרי דלא אסרו אלא אמס כי משי ידיה לימא על נטילת ידס ח״ל לפי שידיו סג אדה עסקניות הס יכי' תקנו
וביצים לאי אמה ניכהויאף על גב דלסד מסנך טימיי אמייכן דהא דאמיסמואל ברכהקודס סיקרא קריאה שסע!יתפלל וראוי היה לברך טל נקיות ידים אלא על
אחי! באמה הייני לומר שיסייע בביצים התם שאני דסמואל לא דק בליסניה לפי סס שתקנו בנטילה ידיס לאכילה מביך על נטילת ידיס לפי סצייך ליטול סן ככלי
□סמך מל רב יהודה שהיה יודעדלאסזז באמה עצמה אסור ולא שיי ליה אלא והכלי סמונטלא בלשון התלמיד לכך מקט נסי לכיך על נטילת ידים ונראה שאם
לפייט בביצים אכל בעלמא ודאי ססיסא דביציסלאו מיקרו אמס ואכפי איכא אץ לו מיס ופנקס אח ידיו כצרור וטסר שאברך על נקיות ידיס מחייב אדס לנקות
ידיו במעת הפלה כדאמריק לפיל דכתיב ארחץ מקיץ כפי פד כאן לשונו
וכתב סוד על ברכוה דסחיית הלשון סהריזס בגמרא ססמע סיכול לכרך כל אלו
הביכות קודם נטילת ידיס וזהו סטד לדברי סלא תקנו נ״י אלא לק״ס ולחשלה וכ״ה
הרש״בא כמסיבה ומיהו כתב במשובה מזכי סאם.מון פל מסקו פיוס ידים
פסקניות ופסולות להזכרת ססס עד שינקה אוחס בכל מיד דמנקס :
ומשמע מדברי הי״אס דלא בטי' כלי לנטילת הסריח כי היכי דבעי' לנסילנן
ידים לסעודה וכ״כ בהגהת מרדכי פרק אלו דברים • וכ״כ הי f כייס
פרק כל הבשר : ומשמע דה״ס לשאר דברים סמפכביס כנטילת ידיס לסטודס
למידק למה השמיטו ההיא שימייאדשנינן דהיכא דאיכא ביפתותא שרי והטעם
«סוס דלא בקיאים בהי ביפתותא לא אפי לידי הרהור שהכל לפי גובה כגג
ונס סכל לפי מה שהוא אדם דאיכא איכיש דבכל דסו מיבפית ואיכא איניס דלא
סיבטית כלל ועי״ל דכיון דשכינן כגומי אחייני לא פסיקא לן מילתא דלהוי שטמא
דסייותא משוס כיעתותא דיילסא לא הוי אלא מייוס חד מאירך סעמי: וניאס
סממני כך לא הזכיר היא״ש בר״ס כל היד חילוק זה וליכא למימי אס כן היכי פסקי׳
כאינך שינויי דדילמא לא הוי טטסא דשריותא מסוס הנך טעמי אלא מפיס
ביעחותא דלא פסקיק כסנך סיכויי משוס דסנינן לסו הכא אלא מסוס דסיסיי
ראש,יראי כינהו דאמיי בעלמא הכי כצ״ל לדעתם ז"ל אבל סמ״ק בסימן רצ״ב כתב פאינס צייכיס לנטילת ידים דסחרית דנטילה זו אינה אלא מסוס נקיות בסלמא
דליכא דאיכא ביפמומא שיי: ולא ימלא ציציו דאמיינן בפיק אלי הן הלוקין אבל בתסו׳הרפ״בא כתיב שנשאל למל מקנו ביכה על נטילת ידים בשחרית והשיב
המשהה את נקביו עוכר בלא חסקצו : כתוב בסמ״ג מל״ח סי׳קכ״ו שהיי״ץ איברא כך נלגו בכל מקום לברך כסהרי׳על נטילת ידים ומקסידין בכל קנאי נטיל©
בשעת סעודה : ואני לא מצאתי בשום מקום דבר ברור סיצטרך אדם ליטול ידיו
סחרמז דאי מסוס סיכמא יבת פלך די ברחיצה ואי מסו׳ תפלה וק״ס לי או ברחיצה
או מקיץ מפי וציויות וכדאמרינן מידי ארחץ בתים כתיב ארחץ כנקיון כתיב
בכל דבר דמנקי וגס בביצות רב לייט אמאן דמהדר אמייא בטיק צלומא אלא שיש
לי קצת דמדומי ראיה לחייב הנטילה בכלי בשחר מסאי לאמרינן פרק כל הבסת
בוטל אדם ידו שקריה וממנה עליהם כל היום כולו כלופי מתנה שמפלס אופק
' נטילה
ביה מס׳פק אס היה נשוי אס «ותר לאחוז באסה או דוקא להשמין אכל להתחכך
אסור או סמא מותר להתחכך וכתבוהו
הגהות מימוניבש״כא מה ״א ד ; ד י מ 0 ) 1 י»יייי לי»״״ rn «הני*
י וירחץ במךין כפיו ואף על גב 7 ;;י ר ; , 0 ה ם ' מ ‘ ן J ״״״
דרחיצה בכל מידי דיונקי
ומכני למפלס כמס סכת׳בסמון אין כונמו פס לוע ר שירחץ ככל מידי דמנקי לאס