Page
אורח חיים הלכות ברכות ו
ויסב איפשר דלאו דיק 6 אלא אורח׳דמילתא נקע שדר׳בני אדם לייסן בלילס ותדע בו כקכיס נקבים דהיינו פס וחוסם ופי השכמת וגס ברר) ט איכרים מלוליס דהיינו
דע״כ על ערסיה שכתב בס וישלח לאו מקא דכיון דטעמא כיון משכנתא נפקת לב וכיס ומפיס וכ״ל 601 דכפל נקבים נקבי׳וכפל ג״כ חלולים חלולים עשו'מקבים
מינים סריא רוח מסאבא אסי׳כי נאים בלא פיסא כעי וא״כ ס״ס. דלילא דקאמר טוכא הוו בגוף האדם וכן איכרים חלולים סובא איכא בגוף האדם ולהויות על
לאו דוקא אלא אויסא דמילתא נקט וה״ס ליום ובהט אתי ספיר הא דאערי׳בפרק ריבויים כפלם ורס״י נרא׳סגורס יפתח קיר' ליסתס וכן היא גירסת הרי״ף והרא״ס
ולפיזהאמאי דסליק מיניה קאיאבל
הרס״בס ז״ל כפ״ז מהתפלה גורסיסתס
א בברכותיו פי' המלות שמוציא מפיו ובהזכירו
שהו אחין
יכוין שהוא תקיף ואמיץ
לעמוד רטנו קיצי כאן כדבר סהו׳פקרו
.ן׳ w ־ ;נמיושנברק פכסתין
לגרוס אפי'ספה אחת שהרי סותם את
פיו הרבה ספו׳ויכול לחיות וכמו סכתבו
ס״ר דודאבודרהוהכלבו כסמו והו׳ז״ל בא
לייפב דספיר גרסיקאפי׳ספה אחת וקאי
חללים חללים רמז לדבר חלולי'חלולי'עולה
רמ״ח כחשבון אכרי האדם (עיין כפיו דאהלות ושם מונה כל
רמ״ח אבירים’שכאדם) א״א להתקים כדאי׳במסכת נדה כל זמן
שתינוק במעי אמו מיורו פתוח ופיו סתום יצא לאויר העולם
נפתחהסתו׳ ונסתם הפתוח שאלמלא כן א״א לעמוד ומפלי** אפפ׳יציאתולאוירהפולס שאז אס הים
לעשות כדאיתא במדרש כי גדול אתה ועושה נפלאות האדם נפאי פיו סתום או טבורו פתיח אפילו
דומה לנוד מלא רוח ואם יעשה ארם כביד נקב כחודה של מחט
הרוח יוצא והאדם מלא נסכים ורוחו משתמר׳בתוכו הרי עושת
ואם
ספה אחת אינו יכול להתקיי' ואפ״ס שאה'
צאתי לאייר העולם סוחס את פיו הרבס
ספות ויכול לחיות כשיוצא ממעי אשר
ופיו סתויאס ישאי כך אפילו ספה אחת
אינו יכול לסתקיי' כדקתכי יצא לאויר
הפולס נפתח הסתו׳ונסת׳הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו ספה אחת
ומשמע דבסדא מיטיהו לא היה יכול לחיו' אפילו שעה אחת ויש לשאול מאס׳דשאס
יסת'אחד מהם לא שייך אלא ■בנקב הסה בלבד למה הוא סוטר במחלה שגיא בו
נקבי׳נקכי׳סבולל כל הנקבי׳סבגוף האדם ונראה דאיידי דגכי שאס יפתח אח'מהם
צייך לומר סלולי׳חלולי'שהרי כל האיט־י החלולי׳אס יפתח אח׳ממז אי אפשר
להתקיים אפילו ספה אחת נקס׳/נסי באס יסת׳אחד מהם נקבי׳נקביס אף על גב
ללא קאי שאס יסתס אחד מכס אלא אנקב דפה ולפי;ס פירוש הביכה כך היא אשר
יצר את האדם בחכמה וביא בו נקבי׳נקכיס כלומר נקבי׳רביס כגון פה וחוסם ועי
סבס׳ונס ברא בו חלולים חלולי כלומר אברי רבים חלולים בגין לב וכרם ומעי׳סאס
יסת׳אס׳מהס כלומר שבנקבי׳שנבראו בגוף האדם יש נקב אחד שאס היה נשאר
סתי׳כפת צאתו לאדר העול׳לא היה יכול להתקיים אפילו ספה אחת והאברים
החלולים אס סיס נפתח אאד מסס אי זה מהם שיהיה ג״כ לאסיה אפשר*
להתקיים אפילו שפה אתת כך נראה לילדפת רבינו וק״ל דשאס יסת׳אתד מסת
ר״ל אתד מיוחד מהם דהיינו פס וסא׳יפתח א׳מהס רוצה לומר אי זה מהם שיהיה
.ופיר דשאסישאי הפה סתיכעת צאתו לא ויי העול לא יהיה איפשר להיוקיי׳אפי■
ספה אחת נראה שאינו ענין לעשיית צרכיו וכ׳לפרש כענין אתר שאס יסמס אי ו ה
מנקבי האדם או יפתח אי זה מהאיברי׳החלוליס אי אפשר להתקיים אפילו סעם
אח׳כלוסי שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסת׳ולא ימות וכיון שעבד אופו הגבול
אי אפשר להתקיים אפילו ספה אחת וטון שככלל הנקבים היופיהטכפת ופי
האמה ובכלל האיברים החלולים כוו המפייס ספיר הוי שבח זה מעטן עשיית
ציציו ואיפשר פוד סמאח׳סאס יוצא לנקטו ביות עד ס אס פכר הגבול יפות בכלל
שאס יפתח אחד מסס הוא והוי שאס יפתח אח׳מהס מפנץ עסיית צרכיו ממש :
ומפליא לפשות כדאיתא במדרס ט גדיל אפה ועוסה נפלאות האדם ממס
לנאד מלא רות וצו׳ כן כתבו רש״י וההוספות בפיק היואה וס״ר דוד
אכודיהס כתב סי״מ רופא כל כשר ע״ס הנקבים שברא בו להוציא פסילת מאכלו
כי.אם ימעסש בבטן ימות והוצאתי היא רפואה וזהו רופא כל בסי ואמי ומפליא
לפסו׳ע״ש שבורר בו הב״ס טוב המאכל ודוחה הפסולת ינכין הוא 3 : רעל סס
שתקנו לומר אסר יצר את האדם בחכמה לא כתב רבי׳לפה רמזו לפי סבריא׳האדס
דבי ברור הוא שחכמה נפלאה היא ומדברי רס״י נראה דכחכמה רומז למה שאמרו
נפלאות
היסןאסור לייסן ביום יותר ססינת הסוס
שהוא שיתין כשמי ומיהו יש לדחוס ולוע'
דרוקא כישן בלילה אמרו לפי שאו סוא
זמנו של סטיא ססאבא אבל ביום אין לו
כח לסתת על האדם ומה שאשרו ליישן
יותר משימין נשמי הוא כדי שלא לעורר
כח ההוא ססרא טוס שאינו זענו מ״מ
אע״פ ספמעורר ע״י השינה איפשר שאין
לו כח לשחת וצ״ע את״כ מצאתי כתוב
באורס׳חייס השכי׳קידס עמוד השח׳ונטל
ידיו ׳־"א שצריך ליטול ידיו פפס אסרת
כסיאו סיום משו בת סלך השוי׳פל הידיס
כל הלילה עד היום וכן צריך לשסוךעליס'
מיס ג"פ ע״כ נראה מדבריו שאפילו סיס
נעור עד הבקי קאמ׳צריךליסול ידיו פעם
אסרת משוס בת מלך : כתב סכל בו
בסי׳כ׳בשסהר״ס שאינו מכרך בבקר
'כשנוטל ידיו פכ״י ואש׳יצר פד בואו לב״ס
ואס בירך קודם לכן אינו מברך פעם
אתית בטאו לב״ה יתופס במקום שהניח
פלל ובספיר לא נהגו כן אלא כל אתי מבר׳ככיתו פלי ואש׳יצי ובלה תתחילין
סאלסי נשמה וכסי׳ו׳יתכאר בס״ד : כתב לר דוד אבודרהם נהגו לרחוץ פיהם
מפכיהיירין שבתוכו שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה ולב בכלבו
סי א': כתב עודה״רדוד אטררה׳שכהגו לברך עלי ואשר יצר כין פשה צרכיו
ביי לא עשה צרכיי מפני שרוח רעה שורה פל הידיס וסוד ססידיס עסקניות וא״א
שלא נגס בדכי מטעף בלילה ועוד דומיא רכסן גדול שמקדש ידיו קידם ספבודס
וכן צריך שיקדש אדם ידיו קודם שיעבוד את כבורא ית׳כדי שיעבדנו בידים נקיות
פלל • ואיני יודע סס טעם לביצת אשר יצר כשלא עסה ציציו נ אבל ברכת פנ״י
בבקר ודאי משמע שצריך לכיך אלפ שלא עשה ציציו ולב רטנו הגדול מהלי
אכוהב ז״ל וכן נראה ממ״ש הרא״ש כס׳הרואס דסשוס דידיס עסקניות סן וא״א
שלא ליגע בבשר המטונף תקנו ביכה קודם שיקיא קריאת שמע ויתפלל וכן כתב
גס כן בתשובה כלל רביעי ומה שכתב בסוף אותה משובה ואם הוא נוטל ידיו
כשרוצה להתפלל אס לא עשה צי כיו אינו צריך לברך פל נטילת ידים שלא תקנוה
אלא בבקר כשידיו מטונפות שממשמשות כמקום סטנופות ופסה צרכיו וצרין־לוסר
להוי כאלו כתב או עשה צרכיו כלומר שלא תקנו׳אלא בבקר שידיו מטונפו׳
שמשמש' במקום הטנופת או בשאר תפלות כשעשה צרכיו ומסל ידיו להתפלל
מיד וע״ש מ״ש יכינו כסי׳ז׳ילדברי היש״בא בתשובה שכתבתי בסמוך אפי׳לא נגע
בסקו׳מסונףנמי צרי׳לבי מנ״י כת ה״רד אבודיהס בסוף ספרו בסס ספ׳התשבץ
סז׳דבריס צריכים נטילה לאחריהם ואלו הס הקם סן המטה והיוצא מב״ה והיוצא
מטס המרחץ והמטל צפמיווהסולץסכפליו והמגע כיגליי והתוסף את ראשו וכ״כ
בכל בו סי׳כ״ג וכ״כ במרד׳ס׳אלו דברי׳אלא פלמקו' הקם פן המס׳כ׳ההיל׳בין המתי'
ורבינו הגדול מסר״י אטהב ז״ל כתבם בסי׳ז׳כשס אורחות סייס והוסיף פליהס מי
שנגע במת ומי שמפלא כליו וי״א המשמ׳מטתו ואינו רוחץ ידיו מקולקלי׳אורחותיו
וי״א אף הנוגע בכנס וי״א אף הנוגע בגופו בידו ואז״ל מי שפשה אחת מכל אלו ולא
נטל אם ת״ח הוא תלמודו משתכח ואס אינו ת״ח יצא מדעתו פכ״ל:כתב המרד'
ס׳אלו דברים וז״ל ועל הדברים הצייכיס נטילה אפר שאלת אי סגי בנקיון בעלמא
בלא מיס רכר שא״א להתברר בראיה ברורה אין לפשותסתקא לסכנתא וטוב
להחמיר ליטול במים וכן כתוב ככלבו סימן כ״ג • גרסינן בפר׳ערבי פסחים
גמרא ולא יפחתו לו מד׳כוסות של יין לססוכר ולא מסי ידיה מפחיד שבפה יומא
דשקיל סזייה ולא משי ידיה מפסיד תלתא יומי דשקיל סופריה ולא משי ידי׳מפחיד במד! יש כי גדול אתה ועושה נפלאות וכו׳סכה׳וז״ל ומפליא לפשו׳מג' שהגוף חלל
חד יומא ולא ידע פאי קא מפחיד ופרס״י דססוכ׳סקיז דם מן הכמפי׳גרסי׳כפרק כמו נאד וכו׳והקב״ה ברא את האדם בסכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה ואפ״ב
ר׳ אליעזי דמי לה האי סאן דמשי אפיה ולא מנגב סובא נקטת ליה חספנימא מאי הר<ח כמוט כל ימי חייו וזהו פליאה וחכמה ע״כ והתום׳כתבו שתקנו ק משוס
תקנפיס לימשי טובא במיא דסילקא ופרש״י חספניתא פניו מתבקפות ואני אומר ז^איתבתנחומא ויברא אלסי׳את האדם א״ר נון כחכמה שהתקין חזונותיו ואח' נ
£ראו והיינו דאמרינןבס״ס אחד דיני ממונות לכך נברא בפ״ס כדי שיכנס
לסעודה מיד : וא□ הולך מיד לב״ה ורוצה להמתין מלברך פנ״י פד בואו לכ״ס
וכו׳כבר כתבתי בסי׳ד'בסס הר״ס שאינו מכרך ענ״י כשנוטל ידיו פד בואו לב"ה
ורבי'כותב כאן שברצונו תלוי הדבר שאם רצה מכרך מיד ואס רצה ממתין פד
בואו לביס וכתב רטט הגדול מכר״י אבוהב ו״ל שכן כמו׳ בסמ״ק וכ׳פל זס שים
לפקפק כ ו שמאחר שכל המצות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן ולא המייו
מטילה אלא לפי שלא היה ראוי לברך קולס לפי שהידיס מטונפות אס כן להאי
שהוא מין שחין והוא שבשוב במורה וכחספניתא תרגום של חרס : כתוב
בתשו׳הרסב״א שנשאל כל׳הזה אנו צריכי׳ליזהר במפלה או באכיל׳שלא ליגע כמקום
הסניע' אי זס נקרא מקים הטנופת והשי׳מסתכר׳שלא מקום הטנופת ממש אלא
אפילו שוק וירך המכוסים באדם לפי שיש סס מלמולי זיעה וכן מחכך בראשו אכל
מקומות מגולים בראשו ובפניו ובמקום מגולה סכזרופותיו אין זה מקום הטנוסת
שאץשס צואה וזיעה וכך אגו מהגיס עכ״ל:
ה רב וין בברכותיו פירוש המלות וכו׳מטאר הוא •
ד״מ
( j ) זלופפר 3 י
גישב היגנזג 7 אן»
גרכת אזר יצר
תלןי גרוחרעה
גי מאתר שאפור
ליגע גיליז ב גזל
גוהרות ־גליה׳ געה
אן נח׳טס או
גאז 0 ם א!
בעינים זוהם
נזכקנים נקנים
■נא 7 ס ועי'
נטילה 1 < מסיר
הרזיו רעה ואו
"ויצר לשלזת ידיו
אלהנקבי׳לסיתתן
אז לפיתתן כאשר
יצטדן ל« ולכן
ינרןאשדינר •
(וכן) משמע לעת
רט 1 ר ליפסיק■!'
לינרן אשר ■צר
בכל שהרית לזא
גתב התם דברן
אשרימ■ ולאהובי׳
יניא חגית הכסא
מיס! יש ללתות
עלע׳שכשיזון ני
«ינכוקענתוומ׳ג
H (א) נתב
נהג־ות
זזיינז יני פ׳דמה'
מפלה שציין
ליזהר שלאיללוג
שום תינה כאלו
מינה יזעות יכן
לא יגליעסאלא
יזציא׳נזלןנהעזיז
עכ׳ל וכן הוא
נס ט"ג •־
( (א) תלולים
«ל׳נמזוס ליישזן
חלליש הוא נ״כ
לשון הריבה כמן
בתלל מרב אז
מללים לרהיכ׳ע׳כ
יש לותר תלולים
פהוא לשין תצל
שיוש¬
יב) ונ׳לשיזפליא
לעש 1 ת קאי
על הגשמה
שבמן באלסוו«
היא פליאה גלולה
■יתקיים לנר
דוחני והוא חן
העליונים בדבר
נשיוי גגון האלם
56 !'ח ן ?תחתוני'
יאיאפשר לנשמה
לעשות פעולת ז
להוכיל גחושנלת
יעולפאלש תולה
נ'מ גא' מאגריו
גי כאב גזעו
■עיילו מלעשות
פעולתו וע׳כ אש'
רופא חולי נל
נשר ועל ידי זה
■פליא לעשות
■הנפתה נקשרת
נגזן. ןע׳כ תקנו
לומר «יל אמר
גרנס זו נרכת
אלין י נשתה¬¬
ו 1 יברך ביכ׳אסר יצר חלולי׳ולא יסמר חללי׳חללי׳כס׳הרואה כי נפיק׳כלומר טעמא כיון ססכיךקודס ניגוב ה״ל כקודם נטילה לזך מן הדין הוא שמברך בסמוך
* מכים הכשל) לימ 5 ו לזסר יצר וכו׳חלליס חללים ופרש״י שאס יפתח 6 ' כל מה שאפשר ואולי דעתו בזה שמאסר שצלו הברכות של שחרית לזנו מברכים
מן סחלליס כגון הלב או הכרס או סמעיס או אס יסתס אחד מהם מן הנקבים אותם בב״ס א״ב ברכת נטילה ג°כ אס ירצה לחבר אותם מס האחיי' אפ״ם שלא
הפתוחים כגון הפה או החיש׳ או פי הטבע׳יסתח קאי אחלליס יסתס קאי אנקבי׳ יהיה במקומם יכול לעשות ו אע״פ שיש לחלק בזה סכרב' נ״י היא ביכ' המצוס
ויבינו כיאה״סמפרש כן אלא שאין נרא׳לו לגיוס חללים ומשמע לי סטעמו משוס סלפולם צריך להקדימה וסאחרו׳הם ברכת השבח סיכול לאמרה אחי עשייתן כמו
דדחלל׳לא שייך בריאה ססרי אין בו ממש אלא ט״י בריאת האבר ססטבוחיו נמצא שכתבו הפוסקי׳פג זה וגם הרא״ס בסיף ברכות: ופוד דסא ניחא לסהוא טעמא
החלל ולפיכך גורש חלולים דססתא קיימא בריאה אאיברי׳סהס סלולי' א וס״ק וברא סכ׳הרב לקמן סשה סאנו מסדרים אותם בב״ה הוא כשביל ע״ה סאינת יודעיס
איפס