Page
ד״מ
ברמת ו ז
שאימי שאץ צריך לדרך אשר יצר לקטנים אינו אלא ט<יעה שכל כך צריך הא דם 0 )ימנ«לב«
ןאכינרונ מסלי ן
ונו' וע« 7 להכלב<
נזסמו ר ם לאינו
מנדן גנק׳י׳גנזטל
ילין ענח׳י ואזל
יני ־. J ל בואו
לקטנים כשי לגדיים ע'כ ולפי טעם זס בלא שפשף כשי צייץ לכרך אשר יפר וין כ' נש, א א־סלנה״כ
ממה שכת׳הרא״ש בתשובה כלל די וסעושס ציכיו או השיל מיס אפילו מעס יאתרמ► jj1u נ! ,
צייך לבין כיון שנפתחו נקביו ע״כ וכיון דמשום מפתחו נקביו הוא צייך לב ■ך
לקט׳יסאפילו לא שפשף נשי צריךלכיך
ואש הולך מיד לבית הכנס' נ ורוצה להמתין מלברך עליי עד אשר יצר ויבינו הגדול מסר״י אבוהבז״ל
בואו לבית הכנסת שיסיר א*תם עש שאד ברכות הרשות בירן• שכמי דמהסיא דפי׳ אשי להס הממונה
אמנם אש יביךמיד ענ״י ואשר יצר י״א שצריך לומר מיד אחרית ניא׳ שהמטיל מיס אין צייך נטילה כשלא לןש D
אלתי נשמה עד בא״י המחזיר נשמות לפגרים םהים ^ £י ספשףולפי זה כשתמצא בפוסקי סאומרי לכן איני iw
סמוכה לבינת אשר יצר ולפך אינה פותח' בברוך וי״א שאין ל:דם ;י סני צרי ו ליסו ׳־ ו: פ 5 >סי 15 מ יי 0VD אחי ' tm ’
צריך לומר מיר אחריה ומה.שאינה פיתח' בברוך מפני שהיא
בונת הודאה כמו ברכת הגשמים שאינה פותחת בברוך והבי
מסתבר דה:י מיכח כברכות בפרק הרואה דקאמד כי מתעד
משנתיהלימא אלהי נשמח וכתר הכי קאמר ובי משי ליחה
לימא ענ״י וכן פררן הרמ״בם ז" ל :
6 ומס רענו אמן אבל ל ההוא ספשא שכתיב שאנו עושים זס בשביל שאין הידיס
נ קעתאץראיי ל ששות זה אלא שיש להשיב כזסשמאח״ש־ביכותסאחמתאץ
6 נו מביכים אותם שיד סמוך לנטילה ואנו מניחי׳איתס לב׳ס זאת גס כן תדת
טמטם שא ן לחלק עד כאן לשינו נ והאביר כתב שנשאל מהר״י שולן איך
צנ״הכ ומזפס
נחקוס' שהניח
עכל•
(?) א#נס חכהג
לושר
גו.ציל 1 מ א ז
שיזס׳ריש אוחן.
גנג׳ה !צנן אל
צריך לכרך כסשפשף יא תיו סדבייס אס
לא יאמ׳סדבר בפירוש בשלא שפשף עכ״ל
כיאה לומר דצא אמררביכו הגדול כן
אלא לעכין ברכת פנ״י אכל גי:'אשי יצר
בלא שעש׳ף נמ י כריך,ל בר - ; | שה שנמב האןננויס
היא״ש בסיף מסכת תעניות גני ט״ב וכן
כלסיוסאחי שעשה כיכיו יכול ליטול
ידיו כרי שיוכל לבא־ ומיהו יזהר שלא ינלכו נניתם תי
יטיל כל היד אלא לפי הצורך להע כ י ר ש*גדןאותף.נ'ה•
הלכל-יך ע״כ לאו למימרא דאינו מכי ו ^׳ 3 ננלחתרל•
אשר יצי כשעש׳ציכיו אא״כ יריו מלוכלכי' ונמהדי״ל כח׳מי
כגין ששפשף או קנס אלא ה״ס כל היו׳אחי - urjrr ללחו׳קוד ,
תעשה ניביו שיש לו לכרך אשד יצר אס מטיגו לנ׳הא«
ידיו מלוכלכות וצייך ליטלסיטלליטיל שח^יס^תלש
כדי שיוכל לברך אבל אס״נ שאע״פ שידו עלומהשיזר א! י\
נקיות צריך לכרך אסר יצר כל שעשה מ,רן ננימוא^ר
צרכיו וכמו שנחבא'ואע״ה שממה סאערו יכו מ׳ עדאתר
גע אמי להם הממונה לממו שהמסיל א ׳.הי «מה אגל
יון שצריך ל
מכרך ענ
י «מנן שהאדם ניטל ידיוסחיית וממתין
לכרךענ״יעי כ״ה והלא ספס׳הוא והשיב
שאין לו כ״כ גיעס שפורס'אבל כיאה לו
סדני זה נתקן שימתין לסדרס בב׳סנדי
סישמעו עמי האי־ץ ויענו סמן ויצאו.
גנרכתו ואע״ע שלפעמים מברכים בב״ה
אפ״פסאין־שס מיסאינובקי מכל מקום
לא סילקו ולי התשבי נראה שמי שמברך
בשחיית ענ״י ואש"כ כב׳״ה לא יברך יפה
עושה עכ׳ל האגור : וכתב עוד שנשאל
מהי״ימולן לקהלו' אשכנז שכוסגי׳הזקני'
בהשכמה בב״ס לבקי ענ״י בקי* ל יס ואחד
הוא המביך וסביריו עונים אמן ואס״כ
סכרכיס האחרים ג״כ פעם אסרת ענ״י
כקול רם למה לא יצאו באמן שענו והשיב
סאפ״פ שעינו א מן יכולים לח*'י ילכיר של קרושה ציין לברך עני״י וכ״ש אם רוצה ללמוד אתר גדולים
ס ^ ח ? ס ח {תת ', ׳־^’ ל | ינ ' 2 יד שצריך לימי ענ״י וא״א הר״אש זצ״ל לא היה מברך אף לגדולים
ואפילו אס tv צ י«ו ן ׳.הוצ א מ■ דידד * iirv ״ vii ,*• <».© ו“ו*יוי.* , ^!=* י•,‘ v !י*
«ננננזיש
לביהה לא יגרן
נגיתונצום • נגד
נואו צלהר ולעי
מה 6 אנמוכנםי'
כ־ה שמנוה לילן»
עט מציתות ע לין
רק אשר יצר אף כשהיה רוצה ללמוד אם לא כשעושה צרכיו
וקנח או המיל מים ושפשף והיה מתפלל י אחריו מיר אז היה
מברךענ׳יי וזה לשינו שכתב בתשובת שאלת אם עשה צרכיו
וקנח או קטנים ושפשף ורוצה להתפלל יטול ידיו ויברך ענ״י
אכל כל היום כשעוש' צרכיו או הטיל מים. אף אם רוצה ללמור
אין לו לברך על נטילת יחם כי אם אשר יצר :
ומיד
מים ולא שפשף אינו צריך ליטול ידו
כתוב בהגהות מימון פ״ג מהלכו סביתת עשור שצריך לרחוץ משוס סבון וכן כתב
באורחת סיים שצריך ליטול משוס נקיות (יעל מזו סי תריב) :
ועל מ״ס רבינו וכ״ס אס בא ללמוד אשי גדולים סצייך ליעי ענ״י כתג יבינו
הגדול מסי״י אבוהב ז״ל דקאי לב׳הסכרות ולפי' נקסמילתא דשוייא .^
לתיויסו שהם גדולים שאס לא היס חוזר אלא לסירת וי״א לבד ללמוד איו׳קשכי' חג־ת! ע׳כ נ׳צ
מיבעיא ליס עד כאן לשונו : ולי נראה שאין מכאן הכרעדאפילו אס לא היס מחצהאשי
כ״כסראי׳ס כתשובה בכלל ד׳סי׳א׳וז״ל ובבקר לא יפסיק בין כי׳כת אשר יצר לאלד חוזר אלא לסבית וי״א עדיף טסי למיכתב וכל סכן אס רוצם לל מוד 3 ןקר גמ ^ ס ינר ינליחיממהמי
י ן . י • * ’ י י «*• Ii*!^r
נספה כי סיא סמוכה לס וכן דעת הגאונים ולכן איכה פיתחת בברוך: וי א שא צ
בקי מכל מקי׳המביכץ אח״יו א־נ׳מנונים
לנאת ירי חיבתן בברכתו ע״כ ולפי מה
שכתבתי בסימן ובשם תשיכתהיש״בא
טבשסי מקנו שיטול אדם ידיו לפי שאז
אנו נעשים כבדיה חדשה וצייכים אנו
להומ׳לוית׳על שכיאנו לכבודו לשרתו
ולכיךכשמוועלדכרזס מקמכשחיכל
אותן הברכות שאנו מכרכין בכל בקר ובקר ולפיכך אנו צייכי׳ לסתקדס בקדושתו
וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידו מן הכיור קודם עבודתו י״ל דכיון דנטילת
ידים לא אתיא אלא נדי להתקדש לברך ברכ'ההודאה בתרייהו גרירא ומאחר שהן
כשדרות ככ״ס ברכת נ°י יכול לסדרם בל׳ה ומיסו בני ספיד לא נהגו לברכה ככ״ס
אלא כל אחי מברך כביתי ענ״י ואשר יצי וביכ״ה מתסילין מאלפי נשמה וכן עיק' ד :
אמנם אם יברך מיד עכ״י־ ואשר יצי י״א שצריך לומי מיד אחייה אלהי נשמה וכו'
וכת$
לומימיד אחייס ומס שאינה פיתחת כביוך מפני שהית ביצת ההוראה וכויכ״כ
הפו׳גפ׳סיס קורא (ריר) ובפ״ג שאכלו(רמז) ובסיק עיבי פסחיסעדקד) גבי כליי'
הברכות פיתח נביוך וחותם בברוך וכן עיקר :
ז וכל סיום כשעוש'צרכיו י״א שלקטניס מברךאשר יצר כלומר ולא פנ״י ולגדולי'
פכ' ׳ י כלומר אשי יצר וגם ענ״י וי״א שכין לגדולים כין לקטניש מביך פנ״י
ואשד יצי רניון שצריך לומי אשי יצר שהיא דכי סל קדושה צי־יך לביך ענ״י נ:תכ
מ ל מכתב ^ חי ? טניס כי היכי י ^' ם ' טפי : נימי ""*התזונה
רבינו הגדול מהר״י אבוהב ז״ל שמה שכתב רבינו וכל שכן אס ריצה שמתפצל־ן* קולס
ללמוד אחי גדולים לא בא להשמיענו דבר זה שפשוט הוא לסביות עצות השחר
אלו אלא משוס רבעי למיכמב סהיא״ש לא היס מברך ענ״י אף ללמוד כת 3 ס ל 5 ןלן .סליחות!פחנמיס
הסירות צייך לביך תכ״י כמכל שכן דביכת אשר יצר עד כאן : ויש ל ד ?י? התר^גו״נוגת
בדברי יכינו שכתב וכל שנן אם ריצה ללמוד אתי גדולים שצריך לי כ 5 י נ״י ד °א ענע׳י !לושי ינר
ברכת אשי יצר בכלל מלמוד תורה היא ומאי כל שכן דקאמי ואיים שר דמ&מע אם יעש׳ז נרכיו
רנינו הגדול מהרי״אז״לשמ״שיכיידכיון שצריך לומי אשי יצי וכוקאי לב׳הסכרו׳ ליה שאפילו אס לא היה צייך לברך ענ״יקודס ביכמאשריצרלא י היה יל פ י כ ן (אחיכנעצו׳השחר
דממייסו סביי דכיון פסוא צייך לברך אשי יצרססוא דבי של קדושה צריך להיות סיכה לתלמוד מורם דאיכא למימי שאני׳ברכת אישר יצר שמאחר שהיא באס מתחיצין נלת
בידם נקיית כליער ומטל ידיוימכיך ענ״י אלא שלסכיא ראשוכ׳דוק׳לגדולים אבל עשיית צרכיו אץ ל ספסי ק בי 1 פשיית צ י כץ ל ה כברכה י )חימ ^ ל ס 7 ןר ואשרתי־ינדא״לי
לקטנים שהוי הוא וכתב פמפ-־ש »וא כן מפני שמצא בספר המנהיג שעל סברא תורה אה״נ שצייך לברך קודם לו פנ״י והשתא דקודם אשר יצר בעי לבמכי פנ״י שהיאגרג׳לנסל«•
ראשונה כתן טעם זה וז״ל ס שנסיג וי״א דשילוק יש בץ גדולים לקטני׳'דלקשני' מכרך פפיי קאפי דפאי ת״ת אתי כמכל שכן ואל מממס ס כבר מצינומי שמסלקבין !אם תיישיד ח י 3 י׳
אשי יצי ולא ענ״י דהא אפי׳לעבורהכשיסינא דלא פפזף כרמוכחכפר׳אמרלהם ברכ׳אשר יצר לשאר ת״תסהרי כתב המירני כפ׳אלי דברים וז״ל סאלקש^ ^ (ס לונעצנה• וי,׳ מ
פממונה אב! בגדולים מביך ענ״י ואפ׳יצידברכות אשי יצר דבר קדוש׳סו׳ והיוצא צריך לברך פכ״י ואש׳ר יצר על כל פעם סנפגה או לא והשיב לו אם הוא עופי צמס״י״/י״ככר
לגדולי׳איכו כרי לכי:' בלא נטילת ידם עכ״ל: ודע דססיא דפ׳אמר להם הפמינ' לעסוק בתורה לאלתר או להוציא מפיו דכי סכקדוסה או לילך לבית הננסת נתית־צי 1 *צ סימן
הכיאימ׳דאמתני׳דתכן זה הכלל היה במקדס כל האסיך את רגליו טעון שכילה כל מביך עכ״י ואסר יצי ואס יושב בשלדי לי כאשי יצי לפי צורך נקבים ע"כ לשונו: 7 ׳ גשס אנודרסם
הפשיל מיס שעץ קדוש ידי® ורגלים אמיי׳בגמ׳בשלמא רגלים מסוס כמצות אלא הרי בהדיא דלביך ביכת יצי לבד א נו מצריך לן 4 ך פכ״י וללמוד ס ^ן ר מ ׳׳ 5 ן מ 5 רי ך שגהגו צגי ן גדג ,
ידם מ״ס אז'־ ר׳אבא זאת א ימית מצוס לשפשף.* ועסמע שכל סספיל מיס ולא לברך ענ״י והיינו מסעמא דפריסית וכיון דלסני סכמת שכתב רבינו כרי לברך ״ 1 ״ 1 י ’ 1 ^ 1 -
ספטף אינו ציי־ך ליטיל ידיו ולפי זס מ״ש רבינו י״א שלקשכיס מביך אשי יצי כלו׳
ולא עכ״י היינו דוקא כשלא שפשף שאינו שעץ נשילת ידים איל אס שפשף שהוא
שעץ נ*י צייך לכיך ענ״י כמו לגדולים ונראה פע"פ סברא זו כתב רכי׳בסיתע״ג .. , ,_ .
<גכי נשילת ידים לטיכול בלילי פסחים והמצה לצאת ידי ספיק׳יביא עצמו לירי וא’א ז״ל לא סיס מברך אף לגדולים רק אשי יצי אף כשהיה י־רצ׳ללמדד $ ס , 1 ^ » •ח לעילייתנתי
חיוב נטילה מצר אחי כגץ שיסך רגליו וישפשף משמע דה״ק יסיך רגליו או יטייל כפפושה ציציו וכו׳והיה מתפלל אחריו סיד כך סם דבריו בפסקים פ׳המאה וז״ ל מורתו׳ חיים
מיס וישפשף ואלו לסברא שניה אפי' לא שפשף נמי טעון נטילה דאלי׳ב מאי איכא כי משי ידיס אומי על נ״י לפי סידיו סל אדם עסקניות הן ואי אפשר סלא ליצע אש נעצנציצז
כין סני׳יאשמה לשני' וכתה סז״ג בסימן כ״ז מ״ע גי־סינן בפי׳ג דיומא מ״ד
לברך ענ״י והיינו מטעמא דפרישית וכיין • — י.י״ ■־־״■״• ׳י- 1 a a
_ 1 סי! 1 ו ״ 1 * 0 r ?י co
ברכת לסד יצי לברךנ 1 נ יכל סבן ספדי ללמוד סאי n ת צייך לכרך : ור V לא עשה פרכין
דסברא זו• סכמב רביכו דמסוס ברכת אשר יצר צריך לכרך ענ״י כתובה בתשובה oitr כחת רע©
המיוחסות להרמ״בן סי׳קצ״ג בשם הראב״ד : «ו;ר?על רילים
רוצ׳לללץור אח M , ,
ג כ ועי,‘ לשם
_ . ...... .... . .. . _ בדכי המטונף כלילה תקנו כרכה קורם סיקיא ק״ש ויתפלל שזה יס ללמוד דה״ס הריס רעה חוור
סלכ׳בסעודה איס יוצא להשתין מיס נוטל ידו אחת פירו' אותה ששפשף בס פוסק בתפלת מנחה ובתפלת ערכית אם מס צרכיי ונשל ידיו מכי! פ ׳ גט ^ ת יריס 3 !!, יה TL *
סס רכלני יעקב שהיוצ׳להשתץ מים אץ צי־י׳ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידיו אבל צל היום כסעישה צרכיו א״כ לכרך כי אס אשי יצי דלא כתקפה ב י כה פכ״י נז 1 ! !חגיי ׳צירו
•וסילכך אפילו שפשף בידיו אץ שעץ ברכה מייו דסוס אהיו ידיו מלוכלכות בשיש כי איש לסעודה ולתפלה כי קך דהכא פכ״ל:וכ״כ במשובה שכתב רכיני בשמו
אגבציאה שאין צי־יך לברך מכ״י ואפי' אשי יצי לא היה תביך יכינו מאיר אבל רבי' יהיא בכלל ד׳וז״ל אין לביך ענ״י אלא במקוססתקנוס חכמךסשגץ סנוסל ידיו
.לאכול וגס תקמה בבקר כשקם ממשתו וידיו מטונפות סמשעישו במקום השניפת
ויש לו להתפלל צריך לישול כדכתיב איחץמקיון כפי ותקרן רינה וכיוצא בזה
אם עשה צרכיו וקנס או קשיים ושפשף ורוצה להתפלל ימול ידיו ויברך פכ״י אכל לגרי הר/אטה
כל סיום כשעושה צרכיו או תטיל מיס אף אס רוצה ללמוד אין לו לברך על נטילת דלעיל חיסל הכל
ידים כי אם א 1 י יצי: וכתב עוד סם ואם הוא ?וטל ידיו כשמצס דץ־ רה בג״הכ
פשה צרכיו אינו צריך לברך על כ״י שלא מקמה אלא בבקי כשידיו מטונפות נית״ם רלוזא־
סמשמסו * גינית ׳ולאת׳אלהי
גשמה י ד.רונז לנ^תי/יטעקינא לחקאמו גמר,ש!יח!א דחזלידם יישפזף ואחיניונללי-רן עסמגור ואפיינו t’r לפקפק נדלק׳ ןשימן ן':
ולגרן•
משום הרוח רעש
נמ ' 1 אנודרהם•
אן לפי ז היהלזס
(.חזוי ולימול
סי מיהז^פי
!הנ
יצחק סיה יגיל^ב״׳א שריציעכ״ל וכ״כ הגהות מיימלן בפ״ז מסלכו׳תפלס וכתבו
שיפת מסי״ס כדעת י״י ובשמ״ק שי׳קע״ט כתוב ור״ת פוסק ששייצילהשתין א״צ
ליטול ידיו כלל אם לא שפשף כידיד והילכך אפילו שפשף בידיו אין טעון בי־־כש
דעכ״יאבל ברכת אשר יצר• מביך ובכלכי כתוב שי״ת פיסק שסייצא להשתין אפי׳
ספשףאין טעין יי־נה מידידסיה אידיי מליכלכית כיש־ט וגימא׳שאין צייךלכיך
«ננ״י וי״ף כתב אף ברכת אשר יצי צריך לברך עכ״ל וגש סרשי״א כתב כתשו׳שמי
I