Page
הלסת ברכות ח
ד״מ
ן( 6 ) «<«ג«ד סמסמסוכמקום הנזנושם ועשה צרכיו פכ״ל: וככר כתבתי בסימן ד׳דה״ק סלא סכתי רבינו בסמוך סאם יס לו ציצית כסליקי יכול ללבשי מיד וכו׳יש ללמוד פסו"'
נת׳יאגיי פקצוה אלא בבקי ואפי׳לא פשה צרכיו וטעע ספני שידיו מטומפת שנגעו במקום סיבר דטפיר כפקינן כהכי טליתות קטנים ידי חוגת ציצית דכל כגר שיש לו איבכף
מי■ ססנוסת וכן מקנוה בשאר המס אס עסה צרכיו וריצה להתפלל מיד: וכתב רכי' מפית חייב 3 צ צית ופ״ס ודרך סעטיפה יחיה לקומות איש שר״ל רוח? הבגד
מת י ן(מ הגדול עהר״י איוהב ז״ל סלדפת כרא׳י׳ס שכתב בפ׳החאס דברכת על נטילת ידים לקומת איש לא אע׳זה אלא על כד היות'סיב לא לעכב מ״כ ואפש׳דס ק די ך ה פטיע'
^"ת׳יר״ותא דסחדית נתקנה ספני שחזקה שנגע בהם רחבה לקופת איש ונמצא ששתי ציציות
0 !» .«ב ג״ע« בכשר המטונף א״ה כשרוצה להתפלל אי ךן ן^ף ־) אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית מעומד ופדר
8 א ' נ י וו מפלה שכיום אס נגע בבשר המטונף ----— —--- : ־-־ L ־^
נופלים לו מצד יסץ ושתים מצדעמאל
וצריך שיחזיר שתי הציציות לפניו ושמים
לאחוריו ובטלית קטן ממילא הס סתי
ציציות לפניו וסתים לאחריו ומ״ה נקט
רחבה לקומת איס משוס דבהאי גיונ׳מא
סצי־יךלו׳בה ומחזיר שתי ציציות לפניו ו 3 '
לאחוריו וכת לב כערד/ה״ק דף צ ט״כ)
דה ני טליתית קטנים שלנו אינם מן
המובחר דלא ^יקי־י אשי תכסס כס ואף
גנלכ«ו
מעלמת ז
״,,״״״, . f עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאהים
ח ^ ן 3 י מ סיגופי צריך ליסיל שהיי ־ומה לנטילה שהיא עטיפה גמורה וכעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי
יי™ *! דשחיית ועפה צרכיו תקטסי 6 פ לאי אלא כדרך מי אדסשפתרסין בכסותן ועוסקין במלאכתן
ה«וניזמ<י.אינו!( דוקס דהוא סדין לנגט בכפר המסונף י 1 יי 11 ■ ,
( m * אבל אט היו ידיו מלוכלכית כטיט נראם
שבזה לא חייב הרא״ש לברך על נטילת
איי, " «גרטן ידיס סאיכו דומה לנטילה דשחרית אבל
אלא אס נגע במאה פש״סא פ ציי ך לביך
<,ה י-ת לנ יז^ שאט״פ שא| הנגיפה בגופו היי היא
פעמים ככפוי הראש ופעמים כגילוי הראש ודרך העטיפ׳ רהבה
לקומת האיש ומחזיר כ׳ציצית לפניו וב׳ ציצית לאחריו שיהא
מסובב כמצות ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש
ויברך
_ 1c _ _ . . ראשו משמע קצת סצריךלכסותמתעינ,
^ הלכלוך היוצא מגופו עי״ד נ ולפי זה כל הנוגע כבשי מטיכף שכגוף האדם או כפ'התכל'(דף מ) שיפו' טלית שהקטן מתעטף גו ראשו וגדול ייצא בו עראי ונולי
a b ,j rm *^< בטינוף היוצא מגופו ציין לברך על נטילת י־דיס לרפת הרא״ס אס רוצה להתפלל סשמ׳שצייך שיהא עליו שם מלבוש ראוי לכס-־יש לכל הפחות לקטן וסי' לדבי שאנו
ה״נס *?״«ד מיד ; וכסמ״ק^י׳קע״ס כתוב סאס כיו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה אין צריך מברכין להתעטף בציצי וכן באבל עטיפת הראיולכך קויא י׳תגרפלהע ושים בין
י* צ ' 5 י' לברך על נטילת ירים ורבותי היו מברכץ כשהיו רוצי' לשסיק בתורה וה*ע בסמ״ג בציצית בין בלא ציצית כי יפיא בידיה משים ספק מעש'להניח טלית בת ד'כנפית
דברכת אסר יצר שמברך לקטנים הוי דבי סנקדוסה ואפילו הכי אינו מביך על בלא ציצית וב על א׳ח יתב שמצא בתשו׳שהפושה טלית כזה ומברך להתעטף עובר
*, רי מזז ' ר ^ נטילת ידים וכן נמי בידים מלוכלכות בטיט יציאה פס’ל: כחרב "בתשובות טל לא משא ובנ"י(דף פ״ואכתו' לסתור טעמת אלו שמה סמביכץ להתעטף תפשי
מ״כ סהיי״יז המיוחסות להרמבי׳ןסי׳קצ״ג מקובל אני ממור הרב ז״ל שאיי מכרכין טל נטילת
פורש קמאי יין ידים אלא בשחר וכשעת אכילה וכן אנו כוהגיס על פי מורי וברא־ן דבייו ענ״ל:
ורבעו רגרול מהר״י אבוהב ז״ל כתב כן באס תסובת הרסב״א וגס האגור כתב כן
סהוא לפי מנהגם אבל משורת הדין כל כס •ת של למפות חייבת בציצית ויוצא בו
ממצות ציני׳אפ״פ שאין בו לא כיסוי ולא פיטיף דרסמנא בנדינס וכסותך קאער
וכל מלכו׳וכסות במשמע ואי משוס אשר מכסה בה ההיא לאו לכיסוי סגוף או
עטיפת הראש אתא אלא לרבות כסות סומא או בעלת סוהרי אעיר טצי׳סהקטן
מתכסה בה וגדול יוצא בס עראי שהיא חייכ׳ופסתע'אין כה לגדול כדי פטיפ׳יסרא'
וכי׳סוי רוב גופו אלא ודאי כדאמרן וכ ן פשט המנהג בבל יסיאל לעסות טלימית
קטנים שלובשין סלא מיעטו מוראימס אוחו אלא כסותלילהאו יסית סומא ולא
ז״ל סנן כר.כ ג״כ ר״ת סאין לברך על נטילת ידיס אלא בנקר אבל נל היום כולו כסו׳סחח׳הפקטורן וכן פסק היב בעל הלכויז״ל ואין להיהי בזה פכ״ל^ וכן הסכים
במל העיטור ובח׳ה כתב בסס כי״ח א״ז סמסר״ס הורה לכרך על טלית קטן שיס לו
ביתהצוארולוכשין אומו וסאביו כתב דלאמחייג דרך לבישה אלא דרך פיטיף
מדטברכין להתעטף ומהך לא״ז ראיתי כפה ת״ח נהגו למלות טלית קטן כרצועס
בצואר ומונח כל הטלית ספחוריהס למעלה בכתפיס רק שמי ציציות העליונות
נכפלו לפניהם על סחזס ולדעתם בדיך זה חשיב עיטוף ולא לבוש ונר׳דכאומו דרך
עשעהיונהו..י
9 דץ בסס הרשב״א ומססע מדברי אומה מסוגה וגס פמסוכה שאחריה סאפי׳אס מצה
1 * מפית 0 יהי! להתפלג רדד תפלה מנה? או ערבית אחר משיית צרכיו איט מברך על נטילת
t j •לים יד* ידים דדוקא בסחר תקנו לברך לפיסאניכעסים כבריה חדשה בכל בקי מס שאין
שה יו ט ! חמג;ס? כן בשאר תעלות ועוד יתבאר בסימן צ״ב כס׳ד: וכר,ב רגינו הגדול מהר״י אבוהב
גת 1 < um 1 zf
« T-Jp " ד י לל אפילו כשירצה להתפלל אץ עליו לכוך ואעי׳סיכיו הידיס מלוכלכות ענ״ל :
< 3 א באותן וכן הוא מנהג העולם שאץ מבינץ על נטילת ידיה אלא בססי ובשעת אכילה
)*עי^י י ),מ ו בלבד אכל בסאר׳כל היום אם פסה צרכיו גדולים או קטנים וספטף אף אס רוצה
י 1 ט< יי'? ט,פי ני להתפלל מיד אינם מביכין על נטילת ידים: ונוסגיס לגרר אשר יצר אפי׳ לקטנים
?י צנן וגמה . י . ..* י י.
ולא סעסף כדברי הפוסקים מכתבתי לעיל ק : -אס אינו יודע שטנפו ידיו אבל
כנסי!? כל 3 ׳ 1 מ
פיזקילן הרצ!ש!כיס
לבאת נת 8 איג"פ
pc גלגיפהזלא
נעיטף \>b
לפח!מ ייאיעיר
^מ! מיל ת, לברךב׳״פ אשר יצר והביא ראיה פעה עאמיו טעה ולא התפלל שחייה עמסלל
״יניי המי 7 צי . מנחה סמים : כתב הרא״ס בתסוכס פלל ד' ©שאלוהו לפעמים כשאדם הולך
® י י ןאיגי 5 מ '^ ה לאכול או לבית הכנסת ובודק עצמו ומטפטף מעט אם יסר לברך והשיב שעושה
«פחע יהמגהג , 1 < ! י . ^ 1 * י*
הי , ä "£ח 1 תיפ צרכיו או המיל מיס אפי מעט מעט צריך לברך כיון שנפתחו נקביו וכ כ רבינו
«!«» jj הגדול מהךי״%)״ל פבא״ח כתוב בסס גאון וז״ל ואין שיפוי להשתין מיס כי אפילו
«;«נהג ?גהיי• לטפס אחת חייב לכיך שאס יסמם אותו הנקב מלהוציא סטפס ההיא כיה קפה לו
' ענ ?’י ^ bs ייי וחייב לסודות עכ״ל:
11 T01 אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית מפומד נ! כתוב כסמ״ק סימן צ׳
נלבשסר^סנמין וסעמא פסוס דגמי לכס לנס מספירת העופר דכמיב ביה בקמה
ע 3 י! זהפלק?קין פי׳כקומה * וכ״כ הי״ד אבוררהם וכ*כ בא״ח וכתב דכא דגרסינן בירושלמי כל
לייפיו יג,ד י' הברכות מעומד על בינת המצות קאמי ולא על ברכת הגהכין : וסדר
פסיסמו פירשו כגאונים ז״ל כעעיסת יסמטאליס שהיא עטיפה גמורה נראה
י 3 י*«לא^־צימב־ג ססעמס מדפביצען להתעטף בציפית נדאימא בפר׳ גתיא לתוספתא דכרכות
הי,- 0 *ע!מריס אלפא עטוף בעעז * וכפאלוכןגלסין' (דף כד) אמי שמואל כל עטיפה שאינה
ינג^ס מלבידעל כעטיפת היסמעאליס אמה עטיפהסחוי רב נממן עד גובי דיקנא * ופרש״י מחוי
גנ י^ רב נחמן ע טיסת יסמפאליס גובי דיקנא גומות סבלסי לפטה מפיו: ובעל
כעיפור כתב דלא בעי' כולי האי אלא מרך סבני אוסמתיסין בכסותן יכו׳נראה
< 1 " ס«!, הע 0 ססעעו סדאיתא בפר׳אלו סגלסין דרב קליג עליה דפשואל ומשמע דס*ל לעטיפת
«ניהין י!ו י , הראש אף פל פי שאיכה כעטיפת היסמפאליס הויא עטיפה וק״ל דבאיסורי הלכה
י נג!זמא? י ׳ 0 f כיב לגבי סמואל ורבינו כגליל מהיי״א ז״ל כ' פטפפו דלא במינן עטיס׳יפמפאליס
אלא גבי אכילות אנל נכי ציצית סהתורה חייכה אומו בכסות שאדם מרוכם' ככה
W*cl ו!ל לגרי יהיה כתוב נאמר פלפון להתעטף לשון כיסוי הוא בזה סענין עכ׳ל ואחר זמן רב
#*י יעיי 8 י«*י בא לידי בעל הפיטוי וצפוב כו כל׳הזה רבומי הגאונים כתבו עטיפתם כעטיפת
י' 5 3 מ״פ ’ 0 יי הישמעאלים עטיפה גמורה ומסתביא לן דעטיקת ישמעאל לא הוזכרה אלא לגבי
• אבילות דאמיסמואל כל פטיעססאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה מחוי
״ tö ' ה ,א רב נחמן על גבי דיקנא פי׳צריך לכסות פיו והחס הוא ד נתיב לא מפט׳על ספס
גפ£!ט! ני נצא מכלל דכ״עמחייבי ובמצורע כתיב טל ספס ועטה ובמנודי׳קא סיכעיאלןאבל
*יט© אי 1 א' ס ׳י כ״ע לא מחייבי כעטיפת הראש דאס כן יכסה פיו וצ י רבי י 9 עפאל ססיסממסטף
מ 5 (י ל f ! הסדיגים המצוייצי׳וכן הסמנים מי היו ממפטפיס כ׳׳כ ואף ע״ג דמברכין להסעסף
יח«ד!תת?י 7 ופ , י י י י י י
ג ת ״ פ ^ 0 ,׳ 3 י פיתוי דצתיב אשר תכסה בה שמנהג בכי אלט שמנפיןבכהומן דהונכין ופוסין
יש 6 «■״* וצנך צנסטיה׳פעמיס כגילוי הראש פפמי׳בכיסוי הראש עכ״ל וזה מבואי צדכרידבינו
« ״ * ; * .... ■. . . נ
הסיח דעתו מהם יתבאר בסימן צ״ב אס צריך ליטול ידיו לפאי־ תפלות שביום אס בסי לאו פיטוף מיקדי ב דעיטזף בכל מקום פשחע פטיפהראם ובימיהם היו יגילי׳
לא : QK היה נעור כל הלילה אס צריך ליטול ידיו בבקר אס לאו כתבתי בכסות המנסה הראש והגיף ולכך תקנו לברך להתעטף בציצית ולדידן דכל כסות
בסימן ד׳: כתב רבי׳הגדול מסר״י אבוהב ז״ל שכתוב בא״ח כשם גאץ שאדם שלנו אינו רק לכסו׳סגוף אין חי׳כלל פתפטי מציצי׳דעיטוף לא כתיבא ולא מזיזא
לא מהסיל מיס והסיח דעתו מלהטיל מים ואח״ב נעלך והטיל מיס פעם אחרת שחייה ^באוריתא ע״כ והאגור כתב כסס מהי״י מולן שע״ע א״ז נהגו קצת לעסות ח^יכס
מרובעת ברצועי׳אכן יס לעסות הכתפיס רחבים סכאן ושכאן דלא ליתי אויר׳דהאי
גיסא ודהאי גיסא ומבשל ליה ומהר״י קולן כתב כפי׳קמ״ט שאין לסמ'ך על מ״ש
הר״ח בסס אביו דלא מחיי׳דרך לבישה אלא דיך עיסוףפככ׳נסגו כל ישר' לביך על
אותן טליתות של ד׳ככפוח עסויו׳כעין גמסיא׳וגיס האגור כת׳בשס מהי״י מולן
טל תיאר צור׳טלי׳קטן לא ראיתי נוהג למסו׳בו לולא- , ׳אלא כמנהגנו בבית הצואר
וכן נהגו גדולי ארצנו ולא חסו על א*ז ליבינו הגדול מהיי״א ז״ל כמב ג״׳כ להעמיד
רהכי טליתו׳קטני׳אע״פ שאין בהן פיטיף ספיר נפקי’בהו ידי חיבת ציצית וכסוף
דבריו כתב והרוצה לדקדק כמצוה ולקיי'מצונן עטיפה כציציו׳שלנו יקח הציצית
גספ׳מיכ׳ויסיס אומו על ראשו רחבו לקומתו ובזה יצא קצת ידי חובתו וכיוצא.
בזה כתו׳ במרו׳הדשן ח״ל והנוהג בטלי׳שיש לו בית הצואר יעשנו קצת גדול סיוכל
לכסות ראשו ורובו מאחריו ובשע׳כרכ׳יעססנו על ראשו ויפסילנו לאחוריו ויעמוד
כך מעוטף לפחית כדי הילוך ד׳אמופואח״כ ימסכנו מעל ראשו לפניו עיהי׳נתלס
בצוארו כביה הצואר סל טלית ג וא״ת לפי דעת א״ז אין שים מצוה כמה שהוא לבוס
ציצי׳כסהוא בצי־איו וי״ל דאין קפילא כל כך רק טל מחל'חיוב הממה לא על שיהוי
המצוה והביא ראיס קצת לרבך • וכחדר בציציות לפניי וב'ציציות לאחריו
וכו׳ג״ז מדברי בעל העטו׳וכ״כ ברוקח וכתב ואיתא במדרש בפסוק והמים להם
חומה סהכייז גבריאל למיס סאחריהס ב זהרו שעמידיךלהפליךמף ציצי׳לאחריכם
וקסר סל תפילין ובהגפ׳עיי׳סוף הלכות ציצית עייפי ירו&׳דקא׳גבי קטן לא ס־ף
דבר להתעטף אלא סיודע להשליך כ׳כנפי׳לאחריו • וכמ״יה יאפו סלא יהא
בגילוי הראש ג״ז מדבריבעלהפטו׳וגר׳דלאולמימר׳שינסכראסוכדיפלאיהא
בגלוי הרא׳לגמיי שאין זה מענק פצו׳ציצי׳ ועוד והיאך הלך לעסו׳ניכיו וליטול ידץ
בגילוי הרח אלא היינו לו׳ש&ע״ה שיאפו פכיס׳דיך צנועים להטיל סודי אי טלי׳ 1
מל דאהס וכדאי׳בסלהי פ״ק דקדוסץ מסחבח ליה רב חסד׳'לרב הונא ברב הסנונא
דאדם גדיל הוא א״ל לכסיב׳ לידיך הביאה ו לידי כי אתא סזיי׳דלא פייס סודר׳א״ל
ס״ס לא פריסה ודרא אי׳לדלאנסיבינא וערס״י דלא פיי׳סוד׳כדיך קנפואיןסהיו
רגילין לכסו׳ואסס פלל יפפיש׳סלא היוהבחורי׳כולכי׳בגילוי ר אס ממס אלא ודאי
היינו סודי או טלית ספויסץ על הראש לצניעות ולפישכסיייזס מכניע את לב
האדם ומביאו לידי יראת שמים וידאיתא בסוף מסכת עבת דאמיה ליה אימים
לרב נחש ן בר יצחק נסי רישך כי היכי דתיכוי טלך אימתא דשמיא לכך נמה סיכסס
ראשו בטליתו כדי סלא יהא בגילוי רא ש מסודר או טלית שדיך לימן על כיסוי
לפחסון מביאס ואפסי דה״ק יכפה ראשו בפנין שלא יהא בגילוי ראש מטלית
סל מצ-יה סצייך סיכסה ראשו בציצית לקיים מצות ציצית סן המובחר י .
ויברך להתעטף בציצית בתוספתא דברמתסרק בתרא ועיין בסיסן כ״כ »
ילענין
כת 3
) הגדול ז'ל./ודרך העטיפה רחב לקומת אים ג״ז מלשון בטל העיטור כלומ׳פפני
^', 3 ת א ^, ג !' ז שדרך עיטיף כך הוא ומלשון זהים ללמוד דטליח קטן שלנו לאנפקינןכיהי״ס
זת י 11 י ׳ ציצית שהר אין מזכו לקומות איש וכתב יביט הגדול מהרי״א ז״ל ומיהו מאחר