Page
h
ד י מ
(ה>יז«<זגל<רן
על«נ! 1 נ{י׳ומעם
היזיהג ג״ל ני
חש ו י למרי
הפוה<ןיפ שאין
תצאי) נטיית קטן
כוס יל( ן לא
תגרכין להתעטן»
או להתלנ 6 לאו
הו* ח 1 ס' זעכשיו
הקיי״ים החצו־
כי:!(ןר קמנרנין
הש״י מנתן לגו
מניתציצית• ואף
מאין מקייתית
אותה מכמיז
יתקל זלק תקג 1
ל 6 י!על ילזתנר
ר־שמיגכןנ׳לטעם
חמגהג «נ׳ נ
הדא׳״ז ו״ל ישס
רגיצו תס ע׳ר״א
לתילח וס״ק
דתסתיס לעני;
נינת ייילה ועיין
שם ־
0 ) ׳אני אדיר
שאקנגלון דומה
לראיה להתס 4 לי
תפילין שם נרן
לתייג! ‘«אשור
למיס י ן,לי.ית
הנסי ילא י-יעת ה
תליא הייתא וצק
ציין לתו ר ולנרן
לוהויוינמכ.׳אנל
נפזע־ד קתעילין
בוזק 1 ש שלא הי'
צרי ׳ להם<ר ׳ וזעת(
ללינ^ן מיי א״ג
לתו׳ר ולנרן ידיו א
ידי] נני צינית
אע'נ די* 0 יר;י £1 ו >
:׳.רוצת לננתלכית
הנסת «אתלליא
ציין להסירן לא
31.3 הפסק וא׳ג
3 ׳ w ולנין
נ ׳ עת הטןי •
וק״לק וה 6 נע<תי
ה<ח נד-זיא מת'
ע׳תישמתו ליגנין
הס העמיק
נתתלתו אס נלין
להווי לראש (יגיין
שס זף ן/< 0 .״י
יציל דאיהצלנרין
הל 1 נ״נ 83 גולי
לק ס צינית א-גיג
צ׳לא א^ציין
יח־תסד בהיסח
הייע׳חגרן עליהן
נל זיין שייתעטף
ענ״לונס מרים
אילו לחו־ס ?אין
<*<אן ראית נלל
להיגן "ייפיי
טליתי « 7 ’ yu
לתן!ו־ וללמו לאן
לא הויהיש׳הלעת
וא ׳ גליוזן'ולנין •
כ לעת הע!י:
( 1 ) ונרי שלא
יהל י.ק ס-.:י׳«
אמרי הטיר כדאי
ל! 1 לתוהר׳סמיילי
שלא כיה זע תן
לחויר!ללוצשי טיל
ולגן היצרן לסוור
ולצרן ׳יי* הקשה
לא י נאי! 5 חלקלין
ר\נא 7 נ 5 אר עליו
תלית חט ןלייכא
ללא <?אר עליו
ואץ זני ין
US
ציצית ח
{לענין טלית קטן כתיב בכל בו מאין'עכיכץ עליו להתעטף בציצית אלא משמווססתילות בקטן א״צ אך דעתו פיה טל כל בגדיי המצייצות אמר לובש ש "כ
טל מצות (ובת״ה ב׳הר״ס לברך להתלבש בציצית וכ״כ האגור בשער ובתרומת הדשן לא הביא אלא מה סנהגהי׳מ במחלה סבתב וז״ל העהיק אח'מן
זומי׳דלסתעטף)וגס מ״י כמו׳סכהגו סלא לכיז עליו להתעם א לא נהגו לברך מל הגדוליס סתשוב׳הר״ח א״ד וז״ל אס ססיבין טלית קטן לטלית גדול הוי הפסה וצריך
מציית ציצית ואין לבטל המנהג טכ״ל : ויבינו הגדול מההרים ז''ל הקשה דכיון לשזור ולברך ופסר״ססלא הלךבקסן לב״ה אלא כשחזר לבית בירך עליו ור׳טעמו
ן ׳ ׳•״ — ־ - I ו J1
אחר מהם חיאברכה לבטלה ואם ירצה להתעטף מיד
בקומו כדי שלא ילך ד'אמות בלא ציצית או שיש לו ציצית
בחלוקו יכול ללובשו מיד בלא ברכה ולכשיטול ידיו ימשמש
לסי שלפעמים לא היה צייך להסיח כץ
ויבר׳להתעטף בציפית ונקראת ציצית על שם החוטין הנפדדין הטליתו׳וגס לא היס רשאי לססי׳את מצעי
ממנה כרכתי׳ויקחני בציצי׳ראשי ולב צריך להפרידם זה מזה בלא צ ורך לחיי׳את פצעו כביכ׳כיון סיכול
ויכדן בהתעטפו׳שעוונו המקום להתעטף כדי שנזב׳כל מצו^יו לפסו׳בברב אס׳יאו היה מסתפק אס יביך
לעשותם ויעיק הציצית קורם לכן שיהו ש ל* םים שאם U*,p n3 טג הגדול הילכך היה ממתי ן אשך המפל
י 1 ; ?< נ יי טדפהי צריך להסיח ו־באסריכתימכאן יש
ראי׳ראדס הלבוש טלית קטן סהו׳ניסא כל
סיו׳וכסהו׳סמסלל ממעט׳כטלי׳גיול צריך
, נ . לברך אבל אס מתעטף בזה צחי זה בלי
בציצית ויברך להתעטף בציצית או אם יתעטף אח כ בטלית הפסק מברך ברכ׳אתת טל סתיהךהשמא
אחרת יברך עליה ויכוק לפטור גם את זאת שלבש בבר ואם יש אס באיו להסוות דביי מהי?ס והשירי
לו כמה בגרים של ארבעכנפו׳כולם חייבין בציצית ואם לבשם צר יך לומ׳דכא דכ׳אשייי כזה אשר זה כלי
כולם בבת אחת די לחם בברכה אח׳ואם מפסיק ביניהם צר ץ* הפסק לאו מקא אלא ר״ל בלי כפיס 7 נ!מ
לברך על כל אחת ואחת לק מי שרגיל להתעטף בב״ה בטלית כדכחב מהי״ם והיסגיאה לימי דמקא
גדוע צריך לפךך ע 5 &<־ןאע״פ שבירך ט ^ ית ק ט ן ש ל בש כבר בעודו לכוש בטלית צרות אינו חיי׳לכרך
ואם פשט טליתו ולא היה דעתו ללובשו מיד כשחוזר על עשני אלא ם כ הסיח מ! מי בין זה
וחובשי לזה סבל פוסט סתזסורזצס מבוס שחר
' מתחייב אסי׳לא הסיק דעתו אמנם לשון
הי״ח דלפיל לא משמט הכי דכתב היה •ממתין עד אחי התפלה עד ישהיה צי־יך
להס־ח סשמעשאס לא ליה מסיח אפ* 4 ־דעסתמא נכי• פשט הטלי׳הנדול ביציאתו
ךקי״ל דעל לשעבר משמע וקי" ל דכל
המצית סני־ך עליהן עובי לעשייתן היאך
י יברך טל מציה זו מל יכ"כ האגיר בשם
מהר״י מילין שיש מביכקשל טלית קטן
להתעטף ו:ן משמע בח״ח ואין לחוש אס
יסכועיט׳ףכי מסח הביכה היא כמו
לישב בסובסוכסנה רנות עכ״ל ה ומ״ש
סבאויח חיים משמע סמכרכין על טלית
קשןלהמעטף היא מע י ש בסמוך שאס יש
.לו ציצית בחלוקו יכול ללכשומיד וכו'
ויביך להתעטף בציצית : ונקראת
ציצית פל ש ס הסוסקהנפרדים ממל ובו'
ועל כן צייך להסייידס זה מזה בפי־ק
התכלת [דף מי) ת״ר ניצית אין ציצית
אלא כנף וכן היא אומי ויקסני בציצית
ראשי אמי א ביי וכריך לפמדא כי צוצית׳
דארמאי: ופי׳רש״י ככלויית סל גויס
דבוקות מלמטה ופיודות מלמעל'וכתוב
בפיטור כעוק מכלת קאמי להפריד תכלת לצד אחד ויפה לדקדק ולמשות זכר
למכלפסכ׳ל : ויפר! כהתעספווכו׳ פשיטסוא : ויעיין
הציצית קידם לכן שיהיו שלמים וכו׳כ״כ הרא״ש בסיף הלכות ציצית וז׳ל והחיד אל טליה ואס״ס אי לא הסיח לא סוה אממןדכיון דפסט טלית הראשון אזלא לה ביב
דיריה ולא מיסטר בס טלית טניאלפאבהסס דעת מליא מלה א עכ'צ :
לי דכרי הרא׳ש ורבינו ירוחם ניאץ כפשטן דכל סמניח מלית קטן בכיסו וטלית
גדול בכית הכנסת צייך לחזור ולברך דלליב מביתו עד בית הכנסת חשיב הפסק־
ואס פסה טליתו ולא היה דעסוללבסו מיד כשחוזר ולובשו צי ין לבין אכל לזס
דטשוללבסו היד ונו' כלימרהיכא דלאסיה דטתוללכסו מיד דבר פשוש היא
שמאחר שהסיח דעתי צריך לברך אכל סיכא דהיה דטהו^ללובסו אני מסתפק אס
צ ר יך לביך ומקום הפסק הוא משוס דקי״ל דהוקשס כל התורה לתפילין כדאיחא
ביש״ק דקדושין(דף לא) ואערינן כתפילין דכל איפת דפמסצוש בסו מכרך פירוש
אס זזו ממקומן וממשמש בהן להחזירן למקומן ואיכא למימי כשהסירן מראשו
לגמרי צריך לכרך כמכל סנן חזו ממקומן דכ-יין סההיין מראפי לגמרי אע*פ
סהיס דעתו להחזירן מיד יאוי לברך יוסי מכשזזו ממקומן ■לבד ולא הוסרו לגמיי
או דילמא זזו ממקומן דיוקא הוא דטעוץ ביכה לפי מזון שלא מדעמו אכל מס הזיזן
ממקומן אדטחא להחזיק מיד אינו צריך לביך דכל אדמתא להחזירן מיד לא
סשיבא הזזה וה״הדבמפירס לגמרי לא קשיבא הסיי* ונתב רבינו שלזס דעתו
בוטה וא ״ כ כמסיר הטלית והיה כדעתו ללבסו מיד אינו ציין לירך זיו כיאור זבי־י
רב׳־נו אבל איני יודט מה עלה על דטפו לכסרופק ככך דהא כהדיא אמרינן בפרק
לולב ומרבה דיכא הוס מקדים וקאי ועייל לבית הכסא מפיק ופסי ידית ומנח
תפילין ומכרך וכי איצטייך זמנא אחריתי מייל לבית הכסא ונקיק ומשי ידיה
ומנח תפילין ומברך ומשס׳ודאי שהיה מניס תפילין כל סיוס וכסמסיר א והס כדי
לימס לבית הכסא ודאי היה על דעת לחזוי ולהניחם מיד כס־צא ואפ״ה היה
מברך וה״ה לציצית : י־׳ וכ״כ כשבילי הלקטח״ל ציצית אע״גדלא אסכחן
ימיתסר בהיסח הדטת מברך עליה כלזמןסמחעטף כדמפמע פיס התכלת
מעינדא 'ריב יהודה עכ״ל ץ
כתב האגור נשאל מסר״י מולן על היוצא מבית המסת ומסיר טליה וחיזי
אס יש לו לברך והסיב ימהר״ס הצריך לחזור ולכיך ול׳הר״ח חילק היכא
דנשאר ט ליו טלית קטן אז כשחוזר לא יחזור לכרךעכ״ל 1 : ולכאויה נראה
דבמסיר טליתו ודעתו ללכשו מיד מיייי וא’כ הוא חולק פל יבמי סנטה יעפו
ך ואפשר היה לומר דמהר׳ס מיידי בסלא סיה דעתו להחזירו
דכי ה יבמק הציצית קודם עטיפה כדי שלא יצרך כרכסלכט לה ע״כואע״ס שכתב
. בתשובה נללב׳ס־׳ט׳שהעולסלא נהגו לכדוקכל הציציותבכלשעה שמתעטף
משוס דמיקמינן לסו בחזקות נ שמת כת' רכי׳כדכריו בפסקים שהסיד אל דבר י״י
יש לי לבדוק : 1 ם״ש שאס נתקלקל א׳מהס היא ביכה לכטלה הייני לימי שאס
נתקלקל ציצית של א׳מהכצפית אע'פ שהג׳שלמיס הויא כרכה לבטלה א' 6 נ אסיט
קאי וס״ק שאס נתקלקל חיס אחד כלומר שנפסק מעיקרו נפסל כל הטלית בכך
וצמו שיתצאר כסי'י*ב כש״ד: יאם ירצס להתעטף מיד בקומו ונו' אי שיש לו
ציצית כחליקו יכול ללב שי מיד בלא ברכס כלומר לפי שיריו מטונפות ולכשיטול
ידו ימשמש בציצית ויברך עליו ונרכן כתבו התוספות בפ׳הקיפץ רבס (דף לו)
וכר״פ סיס קורא (ריד) גבי הא ראמי״י׳התש דיב מנס תפילין ומצלי וצ״כ הגס״ע
בסיף הציצית בפס מהר״ס וטעמא משוס דילפינן מתפילין שאם סיה מש כיס
לצאת לירך ישתיירא שמא יאבדו מניחן וכשגיט זמן ממשמש בסם ומברך עליהם
כדאי׳כס״פ הקומץ רכ׳יפיש״י ממשמש בסו דהוי כאלו מכיסן ואע״ג דק״ל דצייך
לביך מיבי לעשייתן כ׳ס״ר יונה כפ׳מסלתהשחי גבי תפלת הדרך שמאחר שכל י
זמן שציצית יתש־לין הס עליו הוא מקיים המציס אע״פ שאינו עובר לטשייתןממה
סעבי מ"מ הוי מוכי לעשיית מה שמקיים אס"כ : יגזתוך מה שאמי יבינו או
שיש לו ציצית בחלוקי ניאה שדיך טלית קטן ללובשו תחת בגדיו אבל ממה סאמר
בשי׳כ״ד;י נ 3 יקי מצותה על זכיית המצית יבנל שעה וב:ל יגע ציין ני׳שעיקר
מצית טלית קטן ללבשר כדי שתמיר יראהו ויזכור המצות וכ"כ נ״י בשם סריטלא:
(ועיין בנ״י דף פ״ו ע״ב ) • וג 7 ש או אס יתעטף אח״כ בטלית אחי־ יביך עליה
ויצוין לפשיר גם את זאת שלנז כבי מתכאי מתוך מה שאכתוב כסמוך ב״ה :
ו$ש יש לי כתה בגדים סל ארבעה כנפות כולם חייבים בציצית ואס לבשם ככת
אחת די להם ככיכה אחת ואס מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת ואחת זה
דבר פ שיט בעיני ובא״ח מצאתי שי״א שאין צריך להטיל אלא בעליון ע״כ ואניאומ׳
דטביא דתייה סיא זו וליתדחש לס ומיסו מ״ס שאם לבשם בכת אחת די להס
בבינה אחת כיאה דהיינו דוקא כשהיה בדעתי מתחלה על כולם אבל אם לא היה
כיפתו מתחלה על מלס צייך לביו על כל אחת ואחת אפי׳לבשס זה אחר זס וכ״כ
האגור בשם סישלא ומ״ש לכן מי מרגיל להתעטף כפ״ה בטלית גדול וכולו כשרק לומר דאינו צריך לברך ואי
התכלת;דף מג) יב יסודה רסא תכלת לפיזומא דאינשי׳בימיס ומברך כל צפיא סיר ומ*ה צריך לביך אגל אס סיס דפפו להחזירו מיד לא היה ציין לניך וכדביי
להתעטף יפ-״יך מדינד סבי מצות עשה שלא הזמן גימ׳היא אמאי מכרך כל צעיא רכיכי אלא שקשה יאם כן מ״ט דמהר״ס פסילק כין כפאר עליו טלית קסן. ללא
וצפיאכלוימ־־דכיון דלילה נמי זמן ציציתלאהיה לולכיך אלא פעס ראשונה נשאר דאטו אס לבש טלית כשחרית והסירו וחזר ולבסו במנחה לא יכא צריך
ומכאן ׳'אילך כחד יומא אריכא דמי דהא אין לילה מפסיקו ומשני סבר ל$נר'דאמ' לכרך אס נ־שאי עליו טלית קטן דמה לי זס ומה לי הסירו שלא על יעת להחזירו
תפילין כל זמן ש זציחן מבי־ך עליהם אי הכי כל שמתא נמי רב יהודה אירש צניע מיד וכבי כתבתי כסמוך שכיאה פעוט דאפי׳כדטתו ללבסו מיד ציין לכרך •
הוס ולא שיי לגלימה כולי יומא ופייך ומ״ש מצפיא ופיש״י ומאי טנ׳מצפר׳ליבדיך וכתוב ממקי יוסף בסס הריטב״א שאם נפלה טליתו שנא נמחסון - וחתר
כשהוא עומד ומתעטף בס באשמורת קידם סיום ומשני כי משכה מכסות יו׳לכסית וליבש ומתעטף י״א סאינו צריך לחזור ולברך יק שמעתי בשם
לילהוסיש״י שתי טליתות מצוייצו' היו אחת לי׳יס ואחת ללילה וכת׳היא״ש וקשה ס״ר יונה אכל מורי היה איער סאף כזו חוזי ומכרך ונראה לי כדבריו עי״ל ודעת
לי אעאי מביך בצעי' גס בערב היה צריך לכי״ך כשמתעטף טלית של לילה והל״ל רבינו כדכיי האומי שחוזי ומביך דהא • יליף מתפילין ותפילין כל סיכא דחו
ומברך צפיא יפניאיצ״ל דטלית סל לילה לא היס פושטו כיוס אלא מתעטף ממקומן שלא בממכוין מביך עלייהו וכן כתבו תלמידי ה״ר יונה בסוף פרק קנוא
בגלימתי על טלית סל לילה ורוב פעעיס לא היס פושטה אף בלילה הילכךלא דכרכוח גבי בינת התורה סקבלה ביד ה״ר יונה מרבותיי שאפילו נפל בציצית
פסיקא ליה למימרדמברךבפכיא ומכאן יש ראיה דאדס שהוא ליושסלית קטן מסט ולקחו סיד ונתעטף בו שמברך מליו ואף פל פיסלא נתכוון להסירו
סהוא נושא כל היוס וכשהוא מתפלל מתעטף כריך לכרך דחייב אדם לעשות צינית מפליו עד כאן לשונו והיכא מפל רוב הטלית מעליי כיאה דהוי כאלו כפל כולו
בכל בגדיס סלו סיס להם ד׳כנסות וכל חד וסד באפיה כפמיה הוא אבל אם מתעטף ואפשר סכל שנא נפל כולו אינו צרייך לביך מ־אסכסן גבי מפלה דשלזני
כהס בזה אחי זס בלי הפסק מכרך כיכ׳אתת על שתיהן עכ״ל וכ"כ רבי׳יחחס וכת׳ לן כץ נפל כולי לנפל מקצפו כמדואד כסי ; צ״ז וזה נראה יותר: מ״ס רבינו כגון
.האגור בתחלס נהג סהי״מ שלא להתעטף בטלית קטן עד צאתו מבית הכנסת ססשט-אותוליכנס־ לבית הכסא לא שצי־יך לפססו סהיי כתב יבינו כסימן כ״א
fni 1 '׳ I < i * . 1 . . I } // » I 4 X
ואז הפסיק כדברי' בטלי׳ילכשו ובירך אבל ה״ר מישה פרכס כתב סחזי כו מהי״ס שמיתר ליכנס־כו לבית הכסא אלא סיירי כגון סהוא מעוטף באופן סאיכו יכול
,ולובשו מתחלה ולא סיס מכרך עד בואו לב״ה ונתעטף בטלית גדול ונתכוון ליטצי׳ לעשות צרכיו עד שיפשוט טליתו 5 (הישן בטליפו בנילס אין צריך
שניהם וכן הוא בא״ס: והא דר״ע פמס מצאתי בתשו׳אשמזית ומסיים בה ד אפי׳
:נילס אין צריך
לברך