Page
(א) יא־ז לכיך סליו בכיך נראה סטעמו מפני שהוא סוכר כמות סמיוס דכסוח המיוחד הא איכ׳תנא דכיר׳יסמעאל:»חייתי דאתי טותייהוכדאיתא כגמ׳ומכלמיךס כץן
דגי> ׳ לייסחייכבטטתאפי׳אסלונסו בלילה ויש לברך מליו דהאדק״ללילס לאחמן דהרב רבי יצחק אנפאסי והי־מ״כס קיימי בסד סיטתאהטנקיטעןיז * ודע
נ ^ ה . ציצית הול) היינו דוק בכסית המיוח ללילה וכמו סכתיכסי׳י״ח וכיון דגס בליל׳סייב דצתר סחס סיני אלא סל רחלים לנד רוכל פל עזים נוצה מיקיי רש< גמליס אעע״׳י
^ בציצית■בכסי'יום וגס חייב לכרך עליו לא הויא לילה הפסק בין יוסליו׳אלא כיוס' סנקיאצמר גמלים וכן צמר צמבי׳נקיא צמראמט' נמר סתם לס^יקיי יס״ג
ט
כירו׳פ״ב דכלאי׳צרך מה צמר שאץ לרסס
ולובשו צריך לברך אכל אס היה דעתו יללובשו מיד מין שפשט לווי אף כל שאין לו סם לווי מיין שאין לו
אותו כרי ליכנס לבית הכסא בזה אני מכ^פק אם צריך לברך
שיש פגים לכאן ולכאן דאיכא למימרכיון דילפינן כל התודה
מתפילין ותפילין כל אימת דממשמש בהו מברך פי'אם זזו
ממקומן וממשמש בהן להחזירן למקומן א״כ כ״ש הכא שיש לו
לברך מיהו י״ל דשאני התם שזזו ממקומן ולא ידע שלא היו
במקומן אבל אם הזיזן ממקימן אדעחא להחזירן מיד התם נמי
לא היה צריך לברך וזה רעתי nqp : והישן בטליתו בלילה א״צ
! לברך עליו ביקר:
£0 7D מיני מדים הייבין בציצית וציציתשלצמר או
של פשתים פוטר כל המינין אבלשארמינין
כגון של משי או צמר גפן אינן פוטרין אלא א״כ יהא הציצית
ממין הטלית : וכתב הרכבים שצריך לעשות הציצית מצבע
הטלית אם היא אדום יעשה הציצית אדום ואם הוא ירוק יעשה
ור״י
סס לווי ס׳ר יוסי ק נוי דכתי׳וסיס׳מלך
סוחב היה נוקד והסיג למלך יחיאל ק׳
אלף כריס ומאה אלף צמי אילים חיי לך
קרוי צמר אלא צמר 6 ליס מכד ואס כן
לדכיי הפוסק״ס כיכא לא מחייג בציצית
מדאורמזא פלא טלית סל פשתים או של
צמר רחלים לבד וכן הס דאמריכן דצמר
ופשתים פוטרץ אפילו פלא במינן בצמר
רחליידוקא אמרו וב סרסכ״ס כפ״ב דציכי׳
דרחל בת פז צמרה פסול לציצית והכי
איתא בפיק ב׳דבטתת שסכל מודים ן;
סצמיה פסיל לתכלת ואמריכן נסיסהכל y
מודים שאין לוקין טל צמרו מסוס כלאים ר
ואם כן לא חשיב צמר כלל ואינו פוטר
בציצי׳אלא במינודוקא:
לאהא דאמרינן דצמי ופסחים
פוטרן בין במינן בין שלא
במינן כתיב בהגהות מימון פ״ג דהייני דוקא יחדיו ולכך נוהג לעסות בטלית
של משי ציציות של מסי והאגור כתב כסס מהר״י מולין וטלית של משי רבי׳נוהגיס
להטיל כה ציצית סל צמר כלומר ולא ציצית סל ססתים מפני ע״ש מפי מצית קטן
סאץ מט ילין ציצית סל ססמן אפילו בטלית סל מסי אכל דעת סר"מ צי י ך להטיל ן ;
בה ציצית סל משי דוקא ובת״ה כתוב סאחד מן הגדולים הסיב דלא נהגו טלמא * :
כהר״ס אלא כהרמ״בס דמתיר בהדיא וגס הוא העיד שכן נוהגי העולם וכן משמע
מפשט דגרי כעוסק ס : וכתוב עוד במ״הסראה הד מדבוותא דהוי ליה טלית
סל מסי חצוייצת בג ציציות של משי וסד של צמר וצריך עיין אי שפיר דמי ככה״ג
דלא הכנף מין ככף הוא וגס לא גדילים תעסה לך מהם איכס לגמרי עכ״ל כ : '
1 מ שן יבינו וציצית סל צסי או סל פסתיס פוטר כל המינים מאחר סכומן ה!ה
אין לנו מכלתצייך לפיס דפיטר כל הסיניןדקאמר היינו כל סארמינין כי מצמר . V
ופשתים כלומר דציצית דצמר אינו פוטר לטלית פשתים וכן ציצית סל פשתים , f
אינו פוטר טלית סל צמי מסוס דהוי כלאים שלא כמקים מצוה ואיפשר דפוטר כל ׳
המינים כולם קאמר אפילו של צמר לפשתים ושל פשתים לצמר ולישנא וגמרא כקס : I
דמיירי בזמן דאיכא הכלת וסמך מל סה סכתב כסי׳י״א יפתה שאין לנו תכלת אין I
לעסותס מכלאים אנא צמי לצמר ופשתים לססתי': וכתב סיסב״ס סצייך לעסו' . I
הציצית מצבע כטלית וכולו בפ״ב מהלכות ציצית וכן פייס יס״י בפיק התכלת
אהא לתניא טלית אין סוטר בה אלא מינה אס אדומה היא יטיל סכי חוטין אדומי'
וב׳חוטץ תכלת וכן סאר גוונים והרב מהרי f סביכז״ל כפבפל דכרירבינו
כסנדקדיק בלשון הרמ״בם לא נמצא בו מ״ס הרב כשמו ואעתיק סס לס וני אות
כאות טלית סהיא מלס אדומה או ירוקה או מסאי צבעונץ עושה חוטי לבן סלם
כעין צבעה אם ירוקה ירוקים אס אדומה אדימיס היתה כולה תכלת לבן שלם
משאר צבעונין חוץ מן השחור מפני שנראה כתכלת וכורך על הכל חוט אחד f
תכלת כדרך ס עושה בשאר ציציות שאינם צבועים עד כאן כשנעריך סיף המאמר |י
טס תסלתו יראה לי סטיקר כוונת הרמ״כס להזהיר כטלית סכולס תכלת שלא
יהיו הציצית כולם מצבע תכלת או מצבע סקוי הדומה לתכלת יק שיהא הלכן
שבס לבן כמות סהוא או צבוע ירוק או ארוס אמנם בטלית אדומה או ירוקה עושה |?
לכן סבה אס ייצה מאותו צבע עצמי ואס לאצבעו כלל אלא שהניחו לק כמות ; 5 ־
סהיה הלא טוב כי לא כיון הרמ״כס כאמיו עושה לכן מכס כעץ צכפה לומ׳סצייך r |
דוקא כפין צבעה אלא נומי שרשאי לעשותה כעין צבעה מה שאין רשאי לעשות i
כן כטלית שכולה תכלת אלא מן ההכרח צריך שיסו בציצית כ'גוונים האחו פתיל
תכלת השני חיטי לבן כמות שהן או צבועים ירוקין או אדימיס והיי סמנב״ס p
כתב בחסלת פיק ראשון לשון זה ענף שעושין על הכיף ממין הבגד הוא הנקרא , W
ציצית וטלי חס כענף הוא הנקרא לק מסכי שאץ אנו מצווין לצבעי ’ V
פד כאן ואס כוונת הר״מ כמו סככץ מסכו כעל הספר חצייך מן ההכרח לצבוע ■ 5
הציציות מצבע הטלית איך הכיח יסוד סימ״כס שאין אנו מצויץ לצבעו ולא נטלם $
ממני מה שיש לדחות ולתקן זה וטס כל זה כוונתי לומר שאין אנו מוכרחים להכין r
בדברי הי־מ״כס דין זה שיהא מוכרח לעשות הציצית מצבע הטלית ועל כל פנים ^
לא דקדק הרב כעל הססי כהעתקת כוונת הרמ״כס כאמיר כשמו סתם שצריך ו|
לעשות הציצית מצבע הטלית שהיה לו לסרס זילת כשיהיה צכע הטלית תכלת « J
כי כודאי יס מקים לטעו׳כזס למי שלאייעיץ דין זס כספי סר״מכס ז״ל ועתה שאין
לנו תכלת העושה טלית תכלת יעסה כל הציציות לכן ולמה לא יעשה כן כשיהיס ; J
הטלית ירוק או אדום שיהא כל הציצית לכן וכזה נסכים טס סברות מהפוסקים י|
שאמרו פא ץ לחוס שיהא הציצית מצכע הטלית עד כאן לשיני ולא ידעתי מי
דחקו לפרס כן כדכריסרמ״כס כהיות דבריו מבואייס שכיון למה סכסכ יכינו
כססו סאילו היפה כוונתו כמי שפירש כו הרב הנזכר היה ליס להקדים היתס
כולה תכלת לבן סלס משאי צכעונץ למס שכתב טלית שהיא טלה אממס או
ימקס וטלי עושה חוסי לכן סלס כמין צכפה ומס מכתב כס״א ס זה סטכף נקרא
לק מפני סאין אנו מכווין לצכעו הדבר כרור שאין אנו
מצווים
הציצית ירוקוק פרשי
לע ז!ת נע ת
tvtrjHD תש
0 rcD ול•:) -תג
הא.<ר ^שסתהר׳י
מוצע
לי %1 ת
פארכו׳ט חזי,ם
דהזתי מ;תיש
זה־+רג נתרנפף
<רא’ןא 5 א גרי׳ו
לפשוק נדנד
הת!שעות
שרנמ״־עושק ס אריכחא דמי אנל ראיתי שכחכסרא״ס
י )תר!ג י ס w ״׳' בפס ו כלל ב׳סימן י״ג ומשאל הלן בטליתו
’”י בלילה כשפימד בבק׳אס חיי׳לסלקו פעליו
נ הק ^, 3 ” y ולהחזירו לביך עליו או די לו למשמש בו
!ל* ראיתי ולברך יראה לי שאין צייך לסלקו מעליו
״ ־•יין׳ יי־ : וכן מיכח כפ׳התכל׳דגרסי סתם רב יהוד'
ש '״ ז רמא תכלת לפיזימא דאינשי ביתי'ומכיך
י אדאסוילתשות •, Li " ״ _
ה" ש" בכצצפי־אלסתעסף בציצית וסריךמדימי
ל" ת .;ל ת נמ .* שמע מיניה מכות עשה שלא הזקגרמא
של נתר נשל היא אמאימכיך פי טון דלילה זמן ציצית
השת ' ס א(א ן ג;א היא א מאי.היה מביך בכל בקי כיון שלא
ם עבר עליו זפזפשו׳ומסני כר׳דתני׳ספילין
פלא כחק ס יי 5 וה ' . , , 1
,, נ 1 גל)ר ג(%״ 1 , ה כל זמן שמניחין מביך עליהם דר פי בליל
ונפי״ן י״זס היה פושטן ובבקר כ הסי חוזי־ ולובשן היה
גזי< ' ה אזיי f סביך ומשמ דמעיקי־א היה סביר פלא הי'
פישטו בלילה ולכך כק£ה כיון דם•: לילה
זמן ציצית אשאי היה מביך דאם סיה
פושטי כלילה מאי קשה ליה אס מביך
לא 1 יי בבקי כ שח זי* ולובשו אלפא לדידן דק״ל
"לית £ל לילה לאי זמן ציצי׳סיא יש לביך י־ק' אף$ם לא יפשו׳טליחו ולכאור׳טוכ למשמשן
כשעת ביב' עכ״ל משמע רסי׳ל דאע״ג דכצוית המיוחד ליוסחייב בציצית ומברכין
עליו טין ותיל לאו זמן ציצית היא שהיי גייס לפטור כסות המיוחד ללילה אפילו
אס ליבתו כיוס הוי הפסק בין יום ליום וצריך לחזור ולברך ולדעת הרס״בס דלילה
לאו זמן ציצית היא כלל דבר פשוט הוא שצר־ך לכרך עליו בבקי וים לתמוה על
רבי היאך כתב סתם אין צייך לברך הפך ממה שסובר הרמי כס וממה שכתוב
הרא״ש במסיבה .
כתוב בהגהיתמיימץ פ'ג בשם ספי התממה אדם המשכים קודם היום
ונתעטף בציטת אץ צי־יך להסיר טליתו לכשיאור היום כדי לביך אלא
ממשמש בציצי' ומביך כדחניאבס״פ הקומץ רכה גבי תפילין היה מסכים לצאת
לדרך ומת׳ רא שמא יאבדו מניח ץ וכשיגיע זמן ממשמש בהן ומברך עליהן עד כאן
וכן כתוב בס מ'ג וסש קיסלטת תפילין וכ״כ השרד כי כה׳תפילין בשם ר״ץ ואע״ע
ם:תכ שר״י חולק עליו כסיף הדבייס כתב ומיסו נהנו כפירוש ר״ץ ופוק סזי מאי
טמא דבר עכ״ל דש לדקדק בתשובות ט־א״ש שכתבתי בסמוך למה כתב ולכאורה
סוג למממש בהם בשעת ברכה והל״ל וצריך למשמש בסס בשעת ברכה כדאשכחן
גבי תפילין דאע״ג דלילה זמן תפילין אמרען דכשיגיע זמן ממסמס בהם ומביך
פליהס ומשמע שצריך למסמס כסס יכן נראה מפירוש רכינו שלמה ז״ל שכתב
מ crt r בהו דהוי כאלו מניחן ושמא ים לומי דהרא״ם מספק א ליה אי דוקא גבי
תפילין דסצוה למשמש כסס אמיו ממשמש בהם ומברך אבל גבי ציצית שאין
המשמע ט תטה אץ צייך למשמש בשעת כרכה או דילמא לא שנא ולכך כתוב
סטיב למשמש כשעת כיכה^עוד י״ל דתפילץ כיון דלכתחילסצין מניסין אותה
בלילה צי-ך למשמש כהה אגל ציצית סתניחין אותו לכתחילה כלילה אפשר דא״צ
למשמש בשעת ביכה או רילמא ל״סולכך כתב שטוב למשמש בשעת כרכה :
כתב הימכיס כסוףפ״ג שאס נתכסה בנגד שהוא תייב כציצי׳ולא הכיל בו
ציצית בטל מצות עשס ואס יש כזה חילוק בין שכת לסול אכתוב כסוף סימן י״ג
נסיעתא דשמיא :
ט כל מ 1 ני כגדיס חייבים בציצית וציצית של צמר או של פשתים סוטי כל
המינים אגל שאי מינים כגון של משי או צכד גפן איכס פוטרים
אלא א*כ יהא הציצית מזין הטלי' דברי יכינו נכוחים דלטל׳עלמא כל סיני בגדי'
חייבים בציצית אכל אי מחייט מדאורייתא או מדימן בהא איכא פלוגת׳דגרסי'
בפיק התכלת^דף לט)אער רפיה אער רב יהידה טטי צמר פיטרין בשל פשתן
ושל פשתן פיסיין כשל בנד חוטי צמר ופשתים פוטיץ בבל מקיס ואפי׳בפיראין
ופליגא דרב נחמן דאמריב כתמן ה£יראין סשויין מן הציצית איתכיס יבא לרב
נחמן ס שיראי ן וסכלך והסירקון כולם חייבים בציצית ומשני מדרבנן הכי נמי
מסתברא דקתני סיפא הן במינן פוטרים שלא כשינןאין פוטיין אי אמית בשלמא
דרככן הינו דמיפטיו כמען אלא אי אמית דאוייחא צמר ופשתים הוא דססר אי
משום הא לא איריא כדרבא יכא ימי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צתי ופשתים הא
ניצי המי ופשתיםפישרץכץ במינן בץסלא במינןסאימינים כמינןפוטרן
שלא במינן אינם פיט-ין ורב נחמן כדתנא דכי רבי ישמעאל דתנא דבי ר'ישמעאל
הואיל ונא עיו בגדים כתורה סתש.ופיט לך הכתיב באחד מסס צמר ופשתים אף
כל צ מי ופשתים והיב יכי אלפאסי פסק כרב נחמן וכן פסק הרמ״כס בפרק ג'
סהלטח ציצית דטלית סל שאי מינים אינם חייבים בציצית אלא מדרכנןוצסכתב
סצמר■ופשתים פוטרן כין במינם כין שלא כמינם ושאר מינים כמינס פוטרים שלא
כמינז א־ן פ'טריס לא הכיא דיסא דיכא דהכנף מין כנף משו׳דכיוןדס״ל דמדרכנן
הוא דמח־יבי לא אתי מקרא אלא תקנת חכמי׳כן היא וכדאמרינן אי אמית
כשלמא מדרבנן היינו דמפשרוכמינן אבל המוספות כתבו שיש" י ויכינו תם
פסקו כיכא משיס דהוי בחרא וכן כתב המרדכי בסס ר״י וכן פסק סמ״ג
ומדעת היא״ס ותמה טל הרב יכי יצחק אלפסאי למה פסק כרב נחמן כיון דיכיס
פליגי טליה רב יהודה ורחבה ורבא ואי פסו׳דמנא לבי רבי ישמעאל אתי מומים