Page
ציצית ט , ז
מיניס וטפמא מסלם דחייס דלסא אתי להטיל ציצית בטלית סל פחמן וגירסלו
הכלבו תתפרש גס כן כריך זה דכיון שאסר שנסב סטלית סל פשתן פטור אפילו
במינו כתב דצמי* ופשתים פיטרין כין במינן בין פלא במינן משמע בהדיא
דאע״ג דטליס של פשתן פטור מכל מקום ציצית של פשתן פוטר כשאי מינים לכך
כתב הר״פ סנכוןליזהר שלא לעשות •שוס
ציצי ת של פשתן אפי'בטלית של משי
מטעמא דפריסית : אע״פ שהגאוני׳
ור״ת אסיו לעשות אפי׳ציצי׳סל פשתים
בטלי של פסתיס ,רס״י והרב ר' יצחק
אלפאסי התירו רלזה הס כיס א״א ז״ל כפ'
התכלת.(דף מ) תנו רבנן סדין בציצית
בית סמאי פוטרין ובית הלל מחייבים והלכה כבית סלל אמר רבי אלעזר ברכי
צדוק והלא כל המטיל תכלת נימסליס איבו אלא מן המתעיהון ופירש רש״י ב״ס
פוטרין דלא דרסי סמוכים למישרי כלאים בציצית והא מקט לטון פיטור וחיוב
ולא נקט לשק אוסרים ומתירים משוס דציצית סובה הוא לבגד ואפי' אינו לובשה
ואיסור והיתר כמי בהא תליא וכיון דלבית שמאי פטור ה״ל כלאים סלא כמקום
מצוה ועובר עליהם משום כלאים .• ובית הלל דמחייבי ליה בציצית דרשי
סמוכים ואין כאן מסוס כלאים ומותר ללובשן ובטלית סל צמי לב״יש אסור לעשות
בה לבן של פשתן ותכלת של צמר אלא הלק והתכלת •של צמר והאי דנקט
פלוגתייהו בסדין משוס דספיקאלן מילמא דאיןכו ציצית בלא כלאים
שעיקר מצות ציצית תכלת כתיבה ביה ותכלת עמרא הוא • מן המתמיסון מתמים
את כל מאיו שאומייס כלאים הוא נבוש אדב״ה פליגיבי אלעזר ובתר סכי
גרסינן אמר רבי אס כן למה אסרוה ופירש רש״י אס כן דהלכה כב״ה למה אסרוה
בירושלים ושקיל וטדי תלמודא בשעמא קמי לתא ולבסוף מפיק רבא שמא יקרע.
סדינו בתיך סלסה ויתפמו והתורה א;<רה תעשה ולא מן העשוי סרארבי
זיראלסדיניה רב זירא אמר גזירה כמי משוס כשית לילה ופירש רש״י סמא יקרע
סדינו קודס לכן בתוך שלשה אצבעות לשפת הכנף דהיינו מקום הציצית ויתפמו.
בחוטי פשתן ויניח סוף ההוסין תלויין שס ואח״כ יתן מדשני חוטי תכלת ויצרף
איתס שנים של לכן עמהס והתורה א מיה תעשה ולא מן העשוי ונמצא ציצית
פסול והוו כלאים שלא במקום מצוה סיאדביזירא לסדיניההתיר ציציותיו
מסדינו שהיה של פסחן ונטלן משוס סמא יקרעו כדיבא
מסוס כסות לילה שמא יתכסה בו כלילה דפטור מציצית ונמצא נהנה מכלאים
שלא בשפת מצוה ובפרק כמה מדליקין איתא נמי להאי כריתא גבי הא דאמר
התס שהיו תלמידי ר׳יהודהבר׳אלעימחבין סמכו כנפי כסותם לפי שהוא סיס
שונה בסדין בציצית הלכה כב״ה ואינהו סבור גזירס משוס כסות לילה וגס סם
פירש רש״י כמו שפירש כפרק התכלת והתוספת כתבו שכתב רס״י כתשובה סלא
גזרו אלא על התכלת אכל כמינו חייב וכשמעתיןיהיה להם ציצית סל מינו והיו
מחכיאין מר׳יסורס לפי שהיה מחייב לעשות תכלת והיה סבור שעושים כב״ש
מדאוריתא ואינהו סכור אפילו לב״ה אשור מדרבנן משוס כסות לילה וקשה לר׳י
לכפרק התכלת מהדר לאתויי דציצית חוכת סלית הוא ואמאי לא מייתי עהכא .
דלא קתני אוסרין ועוד דבה״ג פוסק דחוכת גנר׳הוא מדמברכין להתעטף ועוד
דאמיינן כפ״ק דיכמות דאפי׳מאן דלא דריש סמוכין כמלמא במשנה תויה דריש
ואיך יתכן ללא דרשי כ״ש סמיכים ועול דרב עמרם פסק ככית שמאי כו' דברים
וחשיב הך חד מינייסו ועוד אסאי נקט סדין בציצית׳גוס ליה למינקט כלאים
בציצית ונראה לר״ת דכ״ע דרשי סמוכים ובית שמאי פטרי מדרבנן משוס כסות
לילה או משום שמא יקיש ופטרי אפי׳ממינו מדקתני סדין בציצית ולא קתני סדין
בתכלת וב״ה מחייב יןאפילו תכלת דלית לסו הנך גזירות דב״ש וכבית שמאי קי״ל
כדמוכח בסיפא דהך ברייתא ואו׳ר״ת דאין לעש - ת טליתות של פשתן ולעשות בו
ציצית אפי׳סינו דככית שמאי קי״לדפטיי והמברך מכרך כרכה^לכטלס עכ״ל
וסע ג וסמ״ק פסקו כדברי ר״ת וכתב הר״ז בפר׳כמה מדליקץ שכן דעת הח״ה
וכתב הרא״ס בתשובה כלל כ׳סנן נוהגים באשכנז ובצרפת שלא לפשות טלית של
פשתן וכתב האגור שאפילו מבגד שמעורב פ שמן עם צמר גפן אין עושים טלית
אבל המרדכי בהלכות ציצית כ' בסס רכי׳שמשון סכר'דוחק פר׳תדמנא לן לביית
הך גזירה מלכנו שאינו מינו אטו מינו ועוד רוב סגאוניה פסקו בתשובות דשרי■
להטיל בפשתן מינו הילכך נראה כפי'הקונדריסדכ״ש פוטיקמשוס כלאים
ואיפשר דסכרי כי׳דאמי התכלת והלבן מענבי! זס את זה וכיון דליכא תכלת
לכן כמי ליכא וניחא דנקט ®־סייס דפטיי אפי׳ממינה והאי דקטינא י״ל דמכר כר'
ופטור אפי׳ממינה כיון דלא מצי לפירמי בה תכלת ור׳זירא אי כר' ס״ל לא הטיל
כה אפילו מיכה ואי כרבנן שיא התכלת כדי להטיל בה מינה ולהכי נקט סדין
בציצית ולא כקט תכלת בסדין והשתא לא צריכין לפיש כדס״ה רציצית סוכת
טלית ותימא לומר דרב קטינא יסבור כיבי דאין הלכה כי׳מחביריו וכ״ש מיבותץ
וגס ר׳זירא יישבנו בדוחק ועוד מצאתי כסיפרי כסותך פיט לסדין ושאלתי לדכי
ואמי לי דאסמכת׳היא עכ״ל ופרא״ס כתציצי׳ג׳כל דברי רש״י והתוסיואס״כ סבי׳
דברי כעל העיטור שכתב בשם רכיני האיי סתעולס לא היה א' מהגאונים שהורס
להטיל חוטי כיתנא כגלימא דכיתכס ומאן דרמי להו עובי משוס לא תישא :
והרי ף כתב והאימא דלית לן תכלת רעינן לסדין ציצית ממיניה וספיר דמי
דאמרי׳איבעי׳להושל פשתן מהו שיפטו׳שלצמר ת״שדא׳רחכס א״י יהודה חוטי
צמר טוסיק כשל פשתן וחוטי פשתן פינירין בשל צמר חוטי צמר ופשתים פוטרין
בכ״מ ואפי׳כשיראק הא למדת דחוטי פשתן פוסרין בשל פשתןומה׳כמי סמעי׳סכי
דא״ר אלעזר כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן ה־זתמיהין ומפישינן
טעמא לפי שאין בקיאין וליימו כיה עשרה וכו׳גזירה מסוס.קלא אילן ואקשינן לא
יהא אלא לק כלומר דהא צמר לבן פוטר כפשתים ופרקינן ?פי פילי היכא
ב א 1 ß דליכא
«צורם לצבעו תכללו קאער וכל שאר צכעונין מיקרי כשם לכן ונכר הרגיש הרב
עצמו בזה ומפני כך כת׳ולא נעלם ממני מס שיש לדחות ולתקן וכיון שכן יש לתמו'
אעאי מסכן נפשו לחלוק על פירש רבינו בדברי הרמב״ס מאחר שרש״י סובר כן
ושמא משוס דסוגיין דעלמא שלא לצכען וגס כי הפוסקים לא כתבו כן טיח
להעמיד דבריו כמותם ומ״ת מ״־ש שלא
דקרקכעלהסעי בצמרו בס© הרמב״ס
סחס שצריך לעשות הציצית מצבע
הטלית סה״ל לפרס זולת כשיהיה צבע
הטלית תכלת לעניות דעתי ני־אה שיפה
ד קדק כעל הסער דע״ב לא קאמ׳הרמ״בס
אלא כזמן שיהיה תכלת נוהג כדי שנא
יהא נראה שלא הטיל לבן אלא תכלת לבד אכל האימא דאין לני תכלת אין חילוק
בין צבע תכלת לשאר צבעונין והילכך טלית שכולה תכלת מטיל לס ציצית תכלת
ושפיר דמי ואדרבא צריך הוא לעשות כן כדי שיהא הציצית מצבע הטלית ככ״ל :•
וסמו׳הקשו על פיש״י מדאמרינן כריש ההוא פרקא מידי צינעא גייס ותירצו
דסמא משוס זה אלי ואנוהו הוי והי־אכ״ד תירץ במנין אחר וניא' מדבייו •שגס הוא
סוכר שצריך למשות הציצית מצבע הטלית : אכל סמ״ג כתב דמדמקסי בגימ' גבי
סדין בציצית לא יהא אלא לק יש ללמוד שהמטיל ציציות צבועים כטלית לכן אין
לחוש דסא משמע שאינו חושש בצבע ועוד אומר בפ׳התכלת מידיציגעא גרים
ורש״י שפירש גבי טלית אין פיט!־ כה אלא מיכה במין הצבע לא דק עכ״ל:וכתכוסי
הגה״מ בפרק ג׳וכ׳רבינו הגמל מהרי״א ז״ל שמצא בתשובת הרסב״א שכתב על
'דין זס לא ראיתי לאחד ממותי שחששו לזה פלל וכן נ׳ל עד כאן וגס בת״ה סי׳מ״ו
כתב דלא נהגינן האימא כשום מקום רק בציציות שהם לבנים ולא צביעיס ואפי׳
בטלית קטן שהוא ממיני צבועים לא ראיתי מימי אחד שהיה מצוייץ רק
בציצית לבן ולא צבוע ןרכיט הגדול מהררי״א ז״ל כתב כסס בעל העיטו׳פציציות
של לק קורמין לכל הצבעונים באי זה צבע שיהיה הטלית שכשאמיומין כנף
תיהיה הציצית ממין הכנף סתה טליתות שלהם היו לבנים אבל אס אין לנו לבן
* אז צריך שיהיה הציצית מצבע הטלית ומ״מ כיון דהרמב״ס ורש" י סוברים שצריך
סיסיה מצבע הפלית וגס התוספות והראכ״ד נראה שאינם חולקים נכין ליזהר
ברבר וכן ראיתי המדקדקים טסגיס לעשות הציצית מצבע הטלית (ואני לא
ראיתי מימי ציצית אלא לין ואין לשנות): וכתוב בספר המצות קטן ומיהו
נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל מ שי בספרי סמק שבידינו כתוב
בלשון הזה הג״ה וכלאים בציצית אשור לגמרי לדידן שאין לנו תכלת טלית של
פשתן פטור אפילו במינומיהו נכון שלא למשות שום ציצית של פשתן אפי׳כטלית
סל מפי על כן צמר ופשתים פוטרים במינן ושלא במינן ושאר מינן
במינן פוטרים שלא במינן אין פוטריסעכ״ל והכלבו רגיל בסרבה מקומות לכתוב
ספה דברי סמק והגהותיו וכתב כאן כלשון הזה טלית סל פשתן ספג אפי' במינו
וצמר ופשתים בין במינן כץ כשאינן מינן פוטרים ושאר מינים במינן פוטרין
בסאינן מינן אין פוטרין והר״פ כתב נכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית סל פשתן
אפילנבטלית של משי ויבינו נראה שלא היה גורס בספר מצית קטן כמו סהו׳בספ'
מצות קטן סלט דא״כ הוס ליה להקדים דטלית סל פשתן פטור אפילו במינו כדי
סיבא אס״כ מיהו נכון ליזהר שלא לעשות כמו שהוא בנוסחי דידן דסמ״ק אלא
סיס גורס בשפר מכות קטן כגירסת הגלכו שעל מה שכתב דצמי ופשתים פוטרין
בקבמינן בין שלא במינן קאמר מיהו נכון להזהר שלא לפשות שוס ציצי' של פשתן
וכו׳וכטעס ספר מצות קטן כאזהרה זו כתב רבינו הגדיל מהסי״יא ז״ל נראה שהיא
לפי שלא יבא להשיל ציצית סל פשתן בטלית של צמר לפי שמשי נראה מין צמר או
אולי חששו לזה מפני שי ש מי שסובר שציצי' פל פשתים אין לו חקי׳מן התור׳וייש מי
שסובר סמסילין.ציצי'סל פשתן לטלית סל פשתן ויש מי שסובר דמראיריית׳מטילין
אבל חכמים אסמסו וכמו שיתבאר בסמוך בסייעתא דשמיא ולפיכך כתב סמ״ק
שדי לגו שנתן מקום לפשתן בסל פשתן אבל לא יהיה לו מקים להתיר בשא' המיני' ^
כמו צמי ע״כזוק״ל על הטע׳הראשון שהרי טלי׳סל משי לא דמי לשל צמר ואיד סכר
מדברי סרב דבטלית של ^תאר מינים דלא דמי לסל צמי שיי להטיל ציצית סל
השתן ובספר מצות קטן וכלבו כתוב מיהו נכון ליזהר שלא לעשות שוס ציצית
של פשתן אפילו בטלית סל־משי ומדקתני אפי׳משמע דבכל טליתות אסר ושל משי
לאו דוקא ורביט לא חשש לכתוב אפילו משוס דממילא משמע ועודדאס איתא
דלא אסריק ציצית סל פשתן בשל משי אלא משוס דדמי לצמר הל״ל נמי שנכון
ליזהר שלא לעשות ציבית של צמר בטלית סלצמרגפןאו״קנבוס מסוס דדמו
לסל פשתן ומל הטעם השני גס כן קשה שמאחר שמדברי טעם זה כיאה שסובר
יבינו המחבר דלספי מצות קטן ציצית של פשתן פוטר בטלית של פשתן א״כ לית
ליה סברת האומר דציצית של פשתים אין לו מקום מן הפורה וגס לא .סירת
האומר דאיע״גד־מדאוריתא מסילין חכמים אסיוה שהרי כתב סדי לנו שנתן
מקום לפשתן בפשתן דאלמא ס״ל דלספי מצות קטן עוד היום ציצית.של פ סמן
פיטר טלית של פשתן ואס כן על כרחין צ״לדס״ל דכשאר מיצים לכד מצמי פטר
אי מדאוריתא וכדרכא דוריש הכנף מין כנף וכו׳אי מדרבנן וכררב נסמן דפטר
פאי מינים מציצית דאוריתא ואי אפשר לומר שכאסיכו כשאר מינים ויהיה מותר
בשל השתן לכן כיאה לי ססמ״ק הוסק כדעת יכינו תס שטלית סל פשתים פטור
מלהטיל בו ציצי׳לא מבעיא משל פאר מיני׳להא לא פטרי שלא במינן ושל צמר
גמי לא ששום דהוי כלאים אלא אפילו מינו סהוא ציצית 'של פשתים דפטר ביס
מדינא גזרו בו סכמ׳יס משוס כסות לילה וזהו שבת" טלית של פשתן פטור אפילו
במינו ומשוס דמשמיע שאין ספיטור אלא ב טלית של פשתן אגל ציצית של פשתים
פיטר בשאר סינים כדינו לכך כמב מיסו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של
מפתן אפי׳גנולית של שאר מינים ונקט משי דהוא סל מאינך מיני והוא סדין לשאר
ור׳יי פירש שאין צריך־וכתב כספר המצות קטן ומיהו נכון ליזה׳
שלא לעשות ציצית של פשתן כשל משי אלפ שהגאונים
ורבי׳תם אסרו לעשות אפיי ציצית של פשתן בטלית של פשתים
רבי׳ שלמה ודג אלפס התירו ולזה הסכי׳ארוני אכי הרא״ש זצ״ל: