Page
\
ציצית י
דליכא מיניה אכל היכא דאיכא מיניה לא כלומר מיץ דלשס לכן אפס לפת פיסי מנהג הארץ ההיא אכל סכיתו הול) לאסור כדברי ר״ת לכן כל ירא פמים יס לו
פשתן לא ימינן לכן מכשר כדר״ל דאמי כל מקים שאתם מוצא עשה ולא תעש׳אס ליזהי שלא לעשות טלית של פשתן היכא דאפש' אבל היכא דלא איפשר ליה מונ!כ
אתה יכול לקייס את סניהס מוטב ואס לאו יכא פפה יידחה את לא תעשה * וחזינן שית שה טלית של פשתים ויכין עליו משיתבטל ממצות ציצית וכ זו שנהג הר״אס
למקצת יכויתא דאסיי לכדימי סוטי פסתי׳כטלי׳סל פסתיס ואיתלו בהא דאמיי' עפ אנשי ספיד וככ' כמכתי דכיון דהרי״ף והמנ״בם סובייס דשאי מינים כר
כריש יבמות םר" 6 כדרכ׳דרכא ימי כתיב י , מסשתי' וצמי רחלים לא מיסייבי בציצית
הכנף מין כנף ופו׳סא כיצד צמר ופשתים ל (££ל?ך| שאין לה »רבעה כנפות פטורה יש b ' יותר מר' מדאורייתא כמי שנתבאר ביאש הסימן
פוסרין נין במינן כין סלא כמיקוקאסרי חייבת ועושה לה ארבע ציצית בד׳ כנפיה ללךן נכון שלא לעשות הטלית משוס דבר אלא
מפלוגתא ולא יעשה טלי׳אלא מצמומיהו
היכא דלא איפשר ליה יעשה משאי מיניס
ובלבד שלא יעשה סל פשתן כדי לחוש
לכתחלה לדברי האוסרים ואי לא איפישר ליה ימשו אפילו של פשתים ומברך עליו
בהסכמת הרי״ף והרמ״בס והר״אש ז״ל :
י טלית שאין לה ד' כנפות פטויס יש לה יותר מד׳סייבת ועושה לה ציצית
בד׳ככסיהבפרק התכלת (דף מג) תנו רבנן הכל חייבים בציצית
נהנים וכו׳נשיס ועבדים ר״ש פוטר בנשים ספני שמצות עשה שהזמן גימא היא
מאי טעמא דר״ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אפה אימי פיט לכסות
לילה או אינו אלא פיט לכסו' סומא כשהוא אוסר אשר תכסה כה הרי כסוס סומא
אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותי פיט לכסות לילה ורבנן האי אשר מכס׳כל
מאי עבדי ליה מיבעילהו לכדתניא על ד׳כנפו' כסותך ד׳ולא ג אתה אומר ארבמס
ולא שלשה או אינו אלא ד׳ולא ה׳כסהוא אומר אשי תכסה בס היי בעלת ס' אמור
של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה
היה
ומנייהו מסן דמחייב ליה מלקות והני
רבוותא דס״ל הכי לא דייקי בסממסולא
ידעי מאי קאמרי רבנן ומהאי שמעתא
גופא גמיינן דטבדין כיתנא בסדינא דרכיאסרינן כגמרא סד״א כי דוקיא דיכא
דאמר הכנף מין כנף ואכן כמי«ירוק כי דוקיא ונימא הכנף מין ככף והכיקאמר
רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עברת צמר לצמר אכל צמר לפשתי׳
ופשתים לצמר לא כתי רחמנא צמר ופשתי׳דאפילו צמי־ לפסתי׳ופשתי׳לצמרהא
סברא דסמנא דסמכי עציה רבנן וש״מ דפסתי׳ לסשמי׳כסר הוא לדברי סכל ולית
בה סלוגתא עד כאן וכתב עיד שיש מי שמביא ראיה מדאמ׳ליה מלאפ׳לרב קטינא
סיכלא בסיתוא סדינא בקייט'צינית מה תהא עליה אלמא סדין פטו כציצי׳לגמרי
דאל״כ למה לא היה מטיל רב קטינא חוסי פשתן בכיצית והוא ז״ל או׳שאין מכאן
ראיה דהאי ציצית דקאמר ליה מלאכא לאו אלבן קאי דאיפשר למפבדי׳פשתן אלא
אמנלת קאי דלא אסשלמעבדי' מפשתן דתכל׳נמי איקרי ציצית דת״ר סדיןבציצי'
למיגזר וליכא בהא מילתא ספיקא ועוד דאיהי עדיף סצמ׳גפניס ושאר מיני׳דחיוב׳ בעלת החייבת אלא דמר נפקא ליה מאשר תכסה בה ומר נפקא ליס מאשר לחודיא
דידהו מדרבנן ופשתים בססתיס חיוב א דאוריתא הוא ורעת הרס״כס בפ״ג כדברי וכן דעת הרי״ף והר״אש וכן הכריעו התוספו' וכן כתב סמ״ג וכן פסק הרמ״בס בפ ׳
לרי"ף;והרא״ש כתב ח״ל ותחיה אני מהיכן פערי רבוות׳לחוטי פשתן לא פטרי ג'וכתבו סם ההגהות היינו כברייתא דסחכלת ולא כההיא דפר״ב דזבחים דממעט
בסל פשתן חדאוריתא כיין דכתיב בקרא צמר ופשתים גדילים תעשה לך וכן אי בעלת חמס ובעלת שלש וכן פסקו המוספווסניר המרומה וכן משמע שלהי הקומץ
דרשי המף מין מף אס כן כל דבר פיטר במינו וראיתי לבעל העיטור סכ׳וסשתא רבהורס״ספסק דסטורה וכן פסק רביכו סמסהדהאכסיפרינמי איכא ברייתא
דקיימא לן כבית הלל דסדין חייב בציצית מדאורייתא ויכנן הוא דגזרו משו׳כסות
לילה כי היכי דתכלס ליכא סשתןנמי ליכא דקיימא לן ניבי יוחנן ק צורי דאמ׳אין
לו תכלת מטיל לבן ־כל וסי צמר לבן במקום צער צבוע תכלת ולכן כדינו וסדיןליב׳
למימי הנא הלכך פשתים לא סטר בטלית כלל והא דאמיינן בשיראץ או צמר או
פשתים רב נחמן דסגירא ליה דשייאין דרבנן הוא דמתרץ הכי ומשוס הכי מיפערי
בכל דהו אבל טלית דאוריתא לא מססרא כלא תכלת או צמר לבן כמקומו כי היני
דלא מחסר ציצית אצא צבע חלזון ורב קטינא דלא ימי ציצית משוס האי טעמ הוא
ומסתכרא לן דהיינו טעסא דרבנן קמאי דלא רמו ציצי׳של פשתן בטלית סל פשתן
דפטרה בעלת חמש בההיא דזבחי' וסמי ההיא דהתנלת מקמי תרתי וכתב מהיי״ק
בסורס קמ״ט דסברא זו פשיטא דדכרייסידהס ואין לסמוך עליהם כלל : וכתב
הרא״שוהא דחכיא בסיפרי כפרשת ועשו להס ציצית על כנפי בגדיהם אף בסלי
ג ובעלי ס׳ובעלי שש ובעלי ז׳וכעלי ח׳במשמע תלמוד לומר ד'כנפו'יצאו בעלי שלש
ובטלי חמס ובעלי שש ובעלי שבטה ובעלי סמנה נ״ל דה״פ אי לא כתי'אלא על כגסי
בגדיהם ה״א דכל מפיס שיש לבגד אמרה תורם לעשות ציצית הן מעט הן
הרבה תלמוד לומר על ד׳כנפו׳ונתמעטו מעט והרב' ובעלת נ' פסול אף אס כטיל
ד׳דעל ד׳בעינן וליכא ונתמעטו בעלת חמש ויותר שאין להטיל בכל כנפי' אלא בד׳
עד כאן לשון כעל העיטור ופירוש זר סוא לפרש אין לו מילת מטיל לבן דוקא צמר מהם עכ״ל וכן משמע כסוף פרק הקומץ רכה דאינו מטיל אלא בארבע דאהא דתכן
צבועלקדיבי יוחנן בן מרי היינו רבנן דפלי גי ארבי בכך בריתא וכו׳ודבר פשוט ד׳ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מציה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ד'
הוא דמדאוריתא אין לאסור ציצית של פשתן לטלית סל פשתן ואפש׳שירדו לדעת מנות וכעי בגמרא מאי בינייהו ואמר יבא כר אהיצא טלית בעלי חמש איכ׳ביניהו
ר״ת ואסרו מדרבנן ונראה שהרב רבי יצחק אלפאסי נמי סובר כרבינו תס דביח פירש רש״י לת״ק ליד׳נר מצוה אח' הן סבר ד׳דוקא למצו׳אחת וכי רבי רחמכ׳כעלת
שמאי דרשי סמוכים ואסרו למת תכלת בסדין מפום הנך נזירות דמפרש תלמוד' חמש להטיל ד׳כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף חמס׳וסכיח צינית כד׳כנפו׳ולרבי
הדהביא ק־ דיני זירא גזירה שמא יקרע סדינו וכו אבל כמינו מחייב ודייק לסדין ישמעאל דאמי ארבעתן ד׳מצו׳כי רבי רחמנא בעלת חמש מני להטיל לכולהו רבייה
בציצית היינו תכלת מדאמר רבי אלעזי כ״ר צדוק והלא כל המטיל תכלת וכו׳ומשו' דהא כל חדא מנוה באנפיה נפשא ע״כ ובהדי׳איפסיקא בגפיא הלכתא דלא כרבי
זעיקר המצוה היא תכלת קרי ליה ציצית בסתס אלא קשיח ליס לישנא דפוטריס ישמעאל וכן פסק הרמנ״ס בפרק ג׳שכתב על ד׳כנפות כסותך בעלת ד׳ולא בעלת
דכיון דמיחייב במינו ולא אסר תכלת אלא משוס גזירה הל״ל אוסרין ומפיס לישנא שלש ובו׳מפד שיש ככלל סס'ארבע לפיכך כשהוא טושה ציצית לבעלת חמש או שש
אינו עושה אלא לד׳מפיס המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבי שנאמר
.מל ארבע כנפות כסותך א וכתוב במרדכי ׳ ר״ם
DD3 תוספות D :] ל־מדלא נקע ת ל מ ן ד א י (א) וכ׳נהתדדבי י,לנ-מ קטגותובתגשס
ו י / 1 דאין חימקנין 6 - t ע,זה דיכנפיתיימחילה
* f ™ שמש משממ דו ? ש במ ־ מ או אשיזיה ליג'!חאן י»'ל&צי'דה( 1 ד ני׳י יד' נבע«':
ה חייבת אבל בטלת שש פטורה אלא
מדאמרבבריתא מיבם אני בעלת חמש שיש בכללה איבע תשמעדמהאי טעמא
אפילו טובא ודברים תמוהים כס בעיני דאפילו לא תני שיש בכללה׳ד׳מהיכא
תיסק אדפתין לחלק בין בעלת חמש לבעלת ו" ומכל מקום לענין דינא כבי
דשטייןפירס ו״ת ואפילו במינו ואיפשד דכשאמיו ב״ש וב״ה דבריה' בבית המדרש
אמרו ב*ה דבריהם בתחלה ואמרו מחייבים ואפילו בתכלת מחייבי והשיבו ב״ש
פל דבריהם ואמיודאיסורא איכא כתכלת מדרבנן וכששנו מחלוקתן הקדימו כ״ה
דכיי ב״ס מפני ענומנותן שמקדימים כל פעם דברי ב״ש לדבריסס ואגב דב״ה שנו
מחייבין שגו גס ברברי כ״ש פוטרין ולעולם כמינו מחייבין וכדי הוא סרי״ף לסמוך
פליו ואפילו לדברי ר״ת גזייה רחוקה היא דגזרו בעינו אטו תכלת ופכל׳גופי׳גזרה
שמא יקרע או משוס כמוס לילה והאימא. דלינא תכלת לא שייכי הנך גזירות ולכך
לא מחיתי באנשי ספרד סשתמספין בסלים פל פשתן שלא להרפות מהות ציצית
בידם עד כאן לשוט ולפי שראה רבינו סהרא״ש היסך ליישב דברי הרי״ףוגס כתב מבואר בדבריו דאפילו בעלת מפיס טוכא חייבת כמבואר בברייתא דסיפרי וכך
ס גדי הוא לסמוך עליו לפיכך כתב שהיא״ש הסכים לדברי סרי״ף ולי נראה פשוט בדברי הרמ״בס והרא׳יס וסמ״ג ז״ל־ :
פמלשק הר״אס משמע שנראין בעיניו דנריר״ת אלא סכדי שלא להרפות מצרל! יש לה ארבעה וחתך אחד באלכסון ומשאו שכיס וכו׳לא נפטרה בזה בסיף פרי
ציצית ביד אנשי ספיד לא רצה להורות להם כמותו וכן כתב בסדיא בתשובה כלל הקומץ יבס (דףלז) אמררבשיסא בריהדרב אידי האי מאן דבצייה
ב׳ח״לוגן נוהגים כאשכנז ובצרפת שלא למשות, טלית סל פשתן ואני בבואי לגליטיה לא ענד ולא כלום סויה בעלת חמש ופירש רש״י דבצייה לגלימיה שחתך
לארץ הזאת יאיחי סמלם לובשי׳טלי׳של פשתן אמר לי לבי אס תאסור להם טלית אחד מן הקמות חתיכה כגון פגימה שנראית כסדקמיס : לא עבד כלום
של פשתן תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל לפוטרה פן הציצית שמא בעלת חמס וחייבת : או שהגביה כנפיה ותפיס
כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להס כי נתלים באילן גדול שמתירו בענין שלא נשאר כה כנף לא נפטרה בזה גס זה שם אמר רבמפדשיא האיפאן
ועוד אף לפר״ה אין לאוסרו בזמן הזה דעיקר טעם האיסורהוא רלמא אתי לננימד דצרייה לגלימיה לא עבד ולא כלום מאי טעמא דכמאן דשרידמי אמי• רב דיסי
ביה תכלס שהוא עיקר הממה ובכסות לילה או אס יקרע סדינו הוה ליה כלאים מנהרדפא האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד ולא כלום אס איתא דלא מיבעי
שלא במקום ממה אבל כזמן הזה שאין לנוסכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל ליה ליפסוק ולשדייה : וסירס רש״י בלשון אחרון שתפס עיקר דציייה לגליסים
לא שיך למגזר כלל דלא שייך לדמותו לדבר שנאסר בסניןדאץ ל ו היתר אלא פל קמות טליתו כפל קשר ודומה כאלו קיצען ואין לה ארבע כנסות כדי להפקיעה
ידי בית דץגדול ממנו בחכמה ובעדן דכיון שטעם האיסור ידועאסכתבסל מתורת ציצית לא מסה כלום לפטרה מציצית מאיטעתא כמאןדשרי דעי ובת
הטעם נתבטל האיסור ממילא דלא דעי מתקנ׳ריב״ז וכו׳כל זה דקדקתי שלא לאסור ארבע מפיס היא שסופה לחזור לתסלתה • מאן דחייטיה לגלינדה כפל משתים
לבני הארץ הזאת טליפשל פשתן פכ״ל: היי אסם רואה שהוא נדחה כדי להעשיר כאלו ק מוקצעות וספר הכפלים שלא ישבו אפילו הכי לא עסה ילא כלום
לפטרה