Page
ד״מ
(נ) ואין זנרי*
גרמי ן גוה דהו מיל
וכסה־ כת' יראה
מלשין א״א הרא' 8
jj>*’P*Vi נראה
שגס זעת p^oo
דיזייגת
ואן דנרי הרי׳ץ
זהרא״ש «»זעותן
רן הואיל <םתמ(
דגדהס ולכן
ג ק«י' יחייג ת
כג״ל:
(ג) (ג״עיאם
מטיל גיגית גד׳
כגפ!ת ה 3 פ 1 טיס
ל«ה מ 1 <ל עוד
גינית על כנפיה
הכפול• 1 דכא ל#
געיקדקד׳ניג־פ
ואפ 8 ר זעל כנפיה
הכפולות אינז
מועיל אס השיל
פסניגי׳צלאגדין
להטיל על כנפיה
העשוסוע וכן
ח 6 ייע תדגרי
ודומני© אפנת
מל® , ! פוער
&אייר ד׳שמעוןלא
משתיג p ;
ח
אורח חיים הלכות ציצית י
דאטו משוס דכפלא איפטר׳ לה והכי דייק לישנא דהרמ״מז שכתב אין כופליןאת
הטלית לשניס ומטילין ציצית על ארבע כנפות כשהיא כפולה משמע דוק על ארבע
כנפות כשהיא כפולה סין מטילין אבל על ד׳מפות הפסוסיס מטילין 1 - היה לה
ארבע ציצית כד׳כנפות ועשה עוד אחרות וחתך את הראשונות כשיה כאחרוני׳
אהא דא׳רבא גפ׳התכל עדס)הטיל לבעל'
שלש והסלימס לד׳פסולה משוס תעשה
ולא סן העשוי ופריך ומי אמריקתמשה
ולא מן העשוי והא״ר זירא הטיל לסוטלי'
כשי־ה אסר רבא השתא בכל תוסיף קאי
מעסה לא הוי מתקיף לה רב פפא ממאי
לגברא לאוסופי קא #נוין דילמ׳לכטולי
קא מכוין ובל תוסיף לינא מעשהאיכא
ופרש״י הטיל למוטילית שהיה לה ד׳ציציו'
והטיל להדאחריס כשרה כהני במראי
ואף ע״ג דסדר פסקינהו לקמאי והא הכא
דשלא לכורך עבדינהו בסע״טשיה ומכשר׳
בהו: אמר רכא לעולס שלא לצורך מן העשוי קרינן ביה והכ׳ל״כי מכשרה בכתיאי
דקאי בכל תוסיף כי עבדינהו ולא הוו מעסה דכיון דעובי על דברי תור׳לא מיקרי
מעש הלכך כי פסיק לקמאי היא• הוי' עשייתן דבתראי׳ אבל שלא לצור׳דבעלתשלס 7
שאינו עובר עליהן כוי מעשה לאקיויי ציצית העשויה בפסול■ ואיכא כשגמרה
מעשה ולא מן העשוי : מעשהאיכא והדר קושיא לדוכתא ח״ל כרא״ס הטיל
לגדטלית כסיה פרס״י שהיו לה ד׳כיצית והטיל לה ד׳נשרס כהני בתראי איפסקינכר
לקמאי ואמ״ג ד 9 :ך לאו בצירך עבדינהו בשעת עשייה ל" א הטיל למוטליח כסיה
בה;ך בתראי ואע״ג דבי טכיד כתראי אכתי לא בטול קמאי ואספכס דהנך נ׳לאר
ציצית נינהו דהא לא ציי׳ליי ו וכי הדר עכיד לרביעי ובטול הנך קפאיילא קרינ' כהר
בסכך שלשה ראשונות שגאחיוט'תעשה ולא מן העשוי כדמפרש טעמא כיון דקאי׳
בבל תוסיף לא הוי מעשה עכ״ל וכתב רכינו הגדול מההרי״א ז״ל סהסיליק סכין
לשקראסון ללשון אחרון הואדללסון ראשון אפ״ע סשס׳כל האחמנו סלאלצורך
עכ״ז יכול לבטל הראשונות וללישנא אחריניא אמרינן שהרכיעייצריךסיסיהלסס
מצות ציצית ואף עפ״י ששלשה הראסונו׳פשאס שלא לצורך אין בכאן תעשה ולא
מן העשוי וסעמ׳דכיק דקאי׳בבל תוסיף לא קרינן ביה תעשה סירס׳ שלעולם שלאי
לכורך לאו מעשה הוא ואס כן לפ״זימי שעשה אי זה דני פלא לצורך כסצוה ואחר׳
כך נתכוון לצורך המצוה אין זה כסר וקרינן ביה מעשה ולא מן כעשוי כדצמרינן
לעיל על החופי׳סיוצאיס מן הבגד אבל לכאן אס אנו מכשיריסאלרכציציות•
האחרונות הוא לפי שנעשו כמיספת וה״ל■ כמוסיף• על העצום שהיתה בכאן׳
ולפיכך הוא כשר מה שאין כן כ&לא היה בכאן ■סצוהועשה הדבר לתכלית אסר
פכ״ל ולע״ד נר׳ססחילוק שחילק בין לשון ראעוןללשון אחרון דללסוךראשון אע״ע:
שמשה כלי הד' ציציות ס לא לסס מצות: ציצית כשירה וללשון אסרוןצריך: שיעשה
הרביעי ל ש ס מצות ציצית ליתיה מכמה טעמי סדא דלא בעינן כוונה לסס ציצת:
כימו שכתב הרס״כס עסאס ישראל בלא כיונה כשרה ועוד דכוונס לשם צ-יצית אינם
מענין שמועה זו דסלא לכורך דאמריקילכא לאו פלא במנת מצות ציצית היא:
מראה מדברי הרב אלאסלא לצירך היינו שלא היה כייך להם כפת מסייהס שהרי׳
היו שהציציות אחת׳ואזן חילוק בין לשון אי׳ללסוןבלעניןהדן אלאבפייהשמוע , '
דללשון א' כל ארבעה ציציות כיי פבדינהו כעוד הראסוניס קיימים לא לצורך
נינהויואפ^׳ה כי ססקיכהו לקמאי כסריס משום דכיוןדקאי בבל מוסיף לא הוי'
מעשה ופסיקת קמאי זו היא עשייתן וללשון חסרון אפילו לא היה עושה בעוד
הראשונים קיימים׳ אלא ג׳ציצית והד׳לא סיס פושהו פד שחתך ארגעה־הראשונים
הוי פסליכן אי לאו עעמא דכיון דקאי בכל תוסיף לא הוי מעשה מיפיסאין סילוק
בין לשון א' ללשון אסמן לפנין הדק כלל כתבו יבינו ורבינו ירוחס דין זה סתם
האם חתך את הראשונות׳ כשרה באסרומת ולא חילקו בין פשה הרביעילסס מצית
ציצית ללא עשאו ונהמדברי הר״אש שהוא פוסק כובא דא׳דכיון דקאי בכל מוסיף
לא הוי מעשה וסימא דהא אתקיף ליס רב פפא• ולא■ אהדר'ליה סודי ושמא
יש לומר דס״ללהרא״ש׳ דטעמא דרבא מסוס דכיון דאי הוה מכרן לאוס ופי לא
חשיב ®עשה זמ״ס הרה קציצת ציציות הראשונות מעשה כי לא מכוקלאסוסי־
אלא לבס׳ילינמי לא חשיב מעסה וזה דוחק ויותר נ״ל דס״ל ליאש דמנוין לאסוסי
כולי עלמא לא פלידדלא הוי ׳מעסה וכשרה כאסרינות ובסכוין לבטולי כולי
עלסא לא פליגי דהוי מעשה וה״ל מן העשוי כי פליגיבמטיל סתסדרבאסכר
לאוסופי מכוין ורב פפא סכר לכטולי מכוין והא דאתקיף ליה רב הפא לאו י
לאסדורי קושיא לדוכתא אתאכדפרש״י אלא לומר שהיה קשה־ בעיניו דברי רכא
דאמר דסתמא■ לאוספי מכוין דרילמ׳לכטרלי ממין ויבא לח חס לאהדויי ליה מידי
דכיון דמילתא דתליא בסברא הוא אכל מדברי רבי'סכמבוא ? א ז''ל לא סילק נראה
סלא היה מפרס דברי סרא״ש כך דא״כ הל״ל וא״א ז״ל כתב כהפך דסתעו הוי י
כצתטון להוסיף וכשד באחרונות ואס נתכוון לבטל פסול צ: ודברי רבינו שכתב :
וא״א ז״ל לא חילק הס סתומים דאיפשר׳ דלא חילק: דקאמר׳ היינו לומר־דככל
3 ווכא מכשר ואיפשי• דהיינו לומרדבנל סמא״פסול ומיהי צומוך מתשכתבתי ־
יתבאר לך דהיינו לומך דבכל גוונאימכשר־ח״ל ברמזי® טלית סיס לה ארבע
ציציות והטיל בה ארבע אסרומ כשרה בד׳היאהיוניס סשיסיריהראשוצי׳עכ״ל ופן
כתב רבינו ידרסס הנדל למוטלית כשרה ופרס״י סטיו לו ארבע ציצי׳והטיל לס ארבע
אחריש כשדה אחר שפסק הראשוניס דוהיכא דפסקיכהו לכתיאי ניאהדבכל'
גוונא נשרה ממאי דדוהאיני בעינךלאכשוייבכתיאייהוא דמפלגי כין כתפיי!
כ ב !: 4
הראשונה ובשד׳ואם נתבוון להוסיף אע״פ שחתן אחת משתיהן
פשול׳ואי׳א הרא׳יש ז״ל לא חילק: יא מצות:
לפטיס״ק הציצי׳דכל כמה דלא פסק ליס ש" מ מיבעי ליס ועדין הס מן הטלי׳עכ״ל
והרא׳ש פיר פל דצייייה לגלימיה שהגכי׳כנפי הטלית ותפרן ולא ידעתי לס? שהרי
על מאך׳דחייסיס לגלימיס ה״ל לפי׳כן ורבינו כתב דשפיס לא פסר לה וכ״ש היכא
לקשיה ולא תפיס דלא נפשי־־ : היא של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של
עור וכנפיה של בגד פטורה מימרצן לרכא ׳
בפיק סתנל<דף מ)ייסיב טעמא ס היה לה לכנפות ועשה כהס לציציות ושוב עשה לו כנף רביעי
דמי,!י בגד בעיג: וכתב מ־ רי "ק כשו י^ ועשח נס בו ציצי׳פסול': היתה מרובעת וכפלה כת׳הר״ם במז״ל
רמ״ט כשם ה ״ י מנוח י טעז מש י ם דכת , יב אין מס׳־לין ציציותיח על כנפיה כמו שהיא כפולה אא ,ז כ תפרה
אשר מ:שס בס הין אדס מתכס' 13 ^ כולה ואפי׳מרוח אחת ומלשון א״אהרא׳ישז״ל יראה שחייבת
בעי ^ י ה 3 ג ^ ומ ה א ל י י כ .׳ תי \ כין לפשו ^ אע"פ שלא תפרה כלל: היה לח ד׳ציציות בארבע מפות ועשה
לה עור אחדות יחתך אתהריוטינרכשרה »»רונית והרמב״ם
< 1 יו־ת: t pi| TO3 •״ foH!n ז ל כת הטיל צ-צית על ציצית אם נתכוון לכטל הראשונה חותך
ללאמיקריאהכי אלא אס כן יובס של
עורואפ״ג דרב אחא פליג עליה דרכא
ואד בזי כנף אזלינן פסקו הפוסקים
כתא ואפ״פ שהמרדכי כתב כשס תוספות סק רב אחא אמר זיל כתר כנף אין
להוכיח מכאן לפסול א ־תס טניפות שמסופי׳סכיב הנקב כעדי כרי שלא יתקלקל
הנגד דהכא שאני שכל הבנףמעור וסגר׳לבגד וכתבו מהרי״ק בשויר׳קמ״ט ומסיים
בה ורמזיאל אומי דמ'מ טוב להחמי׳משמע דסכרי דהלכיס־ב אסאי ו:'עור מהרי״ק
בשורש הנזכי דמשמע מדברי בנו של רבינוחייס כהי דמספקא ליה אי הלכה כיב
אחא או כרבא ואזיל כתמייסי לחימיא ענ״ל וכיון דהרי״ף והימ״כס והרא״ס ז״ל
פסקו בפשיטות ניבא אין לכו לחוש לדברי הסוששין להחמיר * חיה לס ג כנפות
ועשה בסס שלשה ציציות ו שוב ע 1 ? לו כנף רביעי ועשה גס בו צינית פסולה גס ז?ז
שש אמי רבא אמר רב סחורה את־ רב הוצא השיל לבעלת ג והשלינגס לד׳פסולה
מעשה ולא מן ׳:עשוי ופישי׳י הטיל ג׳כצית לבעלת ג׳כנפיס ואתה תלה בהן קרן
רביעי ועשה נו צ־צית פסילה וג׳היאשינות עשייות ממחלה שלא כמצופה וכי הדר
מתקנה אי: א פע שה ולא מן העשוי: חיתח ממבע ׳ ונפלה סס 0 *ף מ) תצר רבנן
טלית בפילה חייכת בציצית ור״ש פיסי ושוין ■שאש בפלס ופערה שחייכת תפיס
פשיטא לא צ״יכא דצקסה בפ-ני ופיש״י טלית כפולה שהימם איוכס כ שתי'ונפלה
ור״ספונף־ שאס תפשט נמצאת ציציות גא מצמיתה שאס תפיה חייב׳רלא תפשע
דנקשהגשיכי מפירה רחבה כ שעי׳ר ומסקי יוסף כתוב כפלם שהי׳ארוכה מארי
כשתים בראוי לה ואין רא־י ללבשה אלא א"'כ כופלין אותם ור״ש סוטר דהו׳ליס
מגד שאיני רא.*י ללבישה • ושייט שאס מפי״ס לאחי שכפלם חייכת דהא׳חזייא;
לאיכשרי והריי׳ף וסרא״ש כתבו כרית f וו ולא פסקו הילכה כדברי מי ונראי׳ססמכו'
דמן סשזש משזע דהלכה כת׳קתהו שכמברבינו ומלשון א״א ן״ל ירא׳שחייכ׳אף■
ע״פישלא תפיס וגס רבעו ייוחס כתג עלית כפולה עייבת.בציצית אסי׳לא־ספרס:
אכל הימ״כה שכתב כפ״א אין כופלין את הטלית לשניס ומפולין ציצית על מפיס
כמו שהיא נפולה אלא אס כן פפ~ה כולה ואפי׳עריח אחת נראה שסובר דהלכס
ניבי שמעון מדאיתא בגמי׳רבה כר רב הוצא איקלע לבי רכא בר רב נסמןסזייס׳
דהוה עיכס , טלית כפולס ורמי ליס חוטי עילויה כפילא איפשיטא. ואשא חוטא וקס
ליה להדיה רישיה אמי ליה לא* היינו כנף דכתב רחמנא באודיתא אשא: סדייט
ופרס״יאיפ שיט הטלית היוציבות באמציעת שהייתה רחבה כפלי׳כקימתו וסיכן" -
כפול׳וסבפל מוטל על ראשו ושני הראשין של טלית למטה מאחוריו ושני ציציו׳היר
בקרנות האחד ושנים בשני ראשי הכפל מקוס שארכו כלה ובשנפשט׳היה סמייטלו־
נה ונמצאו שתי ציציות של כפל באמצע הטלית כנגד ראשו של רבאנלאו היינו כנף
דסא באמצעיתה עומדין ע״כ ומשמע ליס להרמ״בס דכי א״ל לאו הייני כנף דכתב
יתמנאפאוריתא היינו לומר דאפילו קודש ש ת משט נימי כיון שעשויה ליפשטלאו
■סייטככף רכתב רחמנא בא־יית׳ דאס לא כן סל״ל לא תפשוט אותה אלא התעטף
בה כשהיא כפולה וסא דלא א״ל ממיקיכי חזייה דמיכסי טליתכפול׳לאו היינו מף
דכתיב כאוייתא מפני שי צ ה להמתין עד שיפשטנה וייאדקאי׳כנף להדי ריסים
וכן משמע מדמשייס כגמרא בהאי עוכדא אייסי גלימא אחריתי אמר ליה מי סבר'
חובת גברא הוא חיבת טלית הוא זיל ימי לה ואס איתא אמאיאיצטייך לאיכסויי"
גלימ׳אחריתי ה״ל לכפול את זו ולאיכסויי כה וגש רבה בר רב הוצא אמאי א״ל זיל
ימי לס לא ס״לל אלא זיל כפלה אלא ודאי משמע דס״ל והלכה כרבי שמעון וקפסק׳
בנ״י וביוקס דסלצה גרבי שמעין ואפשר שגס דעת הר״יף והרא״ש כן וסמכו מל
סכת״יסאיעובדא דרבה בריבהונא ורכה בי רב נחמן דמשמע מיניה דהלכם
בר*ש ומס שכתב הימ״כם דכתפיה מרות אתת סגי להפיל ציציות על כנסיה כמר
ססיא כפ'לה נראה שלעד כן מרפיכי׳אמאי דמכיא ושוין שאס כפולה ותער׳שסייב'■
פשיטא ושני לא צייכא מקטס נסיכי וסובר הוא 5 ״ל דנקטה בסיכי היינו תפרה
ממס אחת אי צמי כיון דטעמא דאין מטילין בס ציצעת כשהיא כעולה הוא משוט
דמפשיט וקס תוטא להרי רישא כלסתפורס מיותאחתדליכלמימש להכי שפיר
דמי להטיל בה כשהיא כפולה ומעיל'משמע דה״ה לנקט׳בסיכי דהיינו תפיר׳רחכם
נדפרש״י דתפרס סתם קאמי ואפי׳תפירס רסב׳במשמע ואס נאמ׳להר״יף והיא״ש
פוסקים כר ׳ ש מס שלא כתבי הא דאוקימנא שאס כפלה ותפרה בדנקטא כסיני
היינו משוס דכיוןדמעובד׳דרבה בר רב סונא ורבה כר רב נסמן משמע דלא קפדינן
אלא דלא ליפשוט וליקוס חוטא להדי רישא וכי נקטא בסיכי ביון דלאמיפשטא
יליקום חוטא להדי רישא פשיטא דמטילין בס ציציות כשהיא נפולה : ולענין
הלכה כיון דבדברי הרמ״בס מבוארים כר״ש והר״יף והרא״ס איפשר לפרש דבריהם׳
דה כ ס״ל הכי כקיטינן דכל מאי דאיפפר למעט במחלוקת עדיף ספי 3 י ודע דהא
לפער ר״ש היינו מלהטיל במפיס הנפליאבל בדכנפיסהפשוטיס צריךלהטיל