Page
ד״מ
0 ) (בלוהאירנז
5 sie י 7 על עירין
«■ jicfe ק&ה צי
7 ר 1 נט!יפ 1 " שלנו
&אגו לזנסי®
»עת .יתעלה
מאמןלהג^כלל ר p
ל!׳ שין אותן.נ 7 י
צנאת גהן י 7 י
גיגת ותורכי
נרכהלנטלס 1 על 1
מ-דןהשני,ר,פה ל י
יו ניכית הגבת
פדדשו 9 נקיי 6 p
על ob סנינותיז
הי! כנדר*) 1 ‘וחדת
ולא חיסו ליייז
ש־וגרן לתיןנס
גכלעת«ל׳כליישנ
ה״כהג ני מאחר
עמכות ניניתהוא
שמוויר נ' גיגית
לעניו« j , לאמריו
נחי שכתנארלעיל
נסי ׳ יו'וכ'כ הרוק ז
גאי׳נמלדשנפס/ ,
והמיס לגס חומה
שהכרו. גנריאל
למים 65 מדיהם
הוזר! שעתיזי«
להמליך ננן ניצת
לאחריהם* לפן
ס״ל לאיגשיללא
חיינת תורה אלא
גנה׳/ שנ׳ננפות
לאמריו וג׳ נכפים
לפניו שאז נ גינת
מאחריו ונ' צינת־
לפניו• ומעוטן
נצינ׳אנלנמלנומין
שלגו שנל הל
מעי' לפניו ואיא.
להלכישן מעניין
אחר אין והחיוב
הנינת *לכן נהנו
להקל ונאיתן
מלמ 3 יה שלסשית
ליזם נ׳קינותלצד
ייטה ולנלמעלה
איןלוקרסתאלא
חתונר עליהן
חתיכ׳ננל דיונת
לי על נתיפו
ייאיזריו וקוריןלו
קילגי״ר נ לשון
אשינו נ והפמוט
שהא הטור
דהרי לגז חעלה
ל! תלו כנפות:
דק• לנפות
הקזלבי״ר המונח ץ
לוי קגת מאחריו
!אי! ו־ז קרנית
הואיל ואין
הנ׳קדנות
?"אתריו מבומים
מגל הכנסות
שלפניו וגדול יזו
מ״י 0 * 110 ח״ל
דגל דנריולגושי׳
קנרי׳שנוהויןנאלז
האמת וגו׳ע׳ש:
יא (א)דאג!ר
נת‘לגאלי
הנפש 'שנאשכנ«
בוהגין גלמי
מוהד״ס;
ט
א״ח הלכות ציצית י יא
ל
ציצית א״נ יאמר לאס ה טוי לי ציצית לטלית ורוו לא צריך <כמו 3 בנ״י גוי וגויס לאו
כני לשמה נינהו ואפילו ישראל עומד על גניו וזהו דטת הרמ״בס בעיבוד לסמס
וסיא״ס חלוק עליו כמבואר כדברי רבי' סימן ל״ב : ודע טמה סכתב רבינו
סצריךשיהיו טויין לסם צינית וכל התנאים סכתב בסימן זה ל״ס בין זמן דאיכא
תכלת לזמן דליכא תכלת סרן משני דברים האחד דכזמן דאיכא תכלת הוהסרי
כלאיס בציצית פל הדרךסיתכאר בסימן זה והסתא דליכא תכלת אסו׳הסני דבזמן
דאיכא תכלת צריך לדקדק בפנין הסוליות והשתא אין מדקדקים במניני׳ ושיעור
לסוןרבי' כך מצית ציצית בזמן שהיה תכלת מצותוסיקח שני סוטים כפולים
של צמר צבועים תכלת ושני חוטים כפולין סל צמר לק או פשתן וצריך לדקדק
בכריכה לעשיית ו' חוליות כאפר הס תפורסיס בגמרא ועמה שאין לנו הכלת
אין לעשות'מכלאים אלא צמר לצמר ופשתים לפסתי' וגס אין צריך לדקדק בחוליו'
ומן הראוי היה לו לסדר כך לשונו ואסר כך יכתוב שיהיו טוויין לסס ציצוס ושיהיו*
שזורין וכל שאר דברים שנתב סהס מהגיס בין בזמן דאיכא תכלת בין בזמן דליכא
תכלת: כתב כמרדכי כסס מהר״ס שיש להחמיר לנפץ הצמר של ציצית לשמה
ולא ידעתי למה מאחר שלא אמת בגמרא אלא בעינן טויה לשמה מנין לו להחמיר
בלא ראיס ושוס אחד מהפוסקים לא כסב ק ולא ראינדמי שתשש לכך ^ וצריך
שיהיושזוריןכןממפעמדגרסינןכפ׳מןרא דעירוכין (דףצו) א״ייהודהא״ר
אלעזי המוצא תכלת בשוק לסוכות פסולי׳חוטין כסריס מ״ש לשונו׳דאמרי׳אדפתא
דגלימא צבעינהו סוטין נמי נימא אדמת' דגלימא סדנהופי׳טוואסבסזזרין•שזוורין
נמי נימא אדעתא דפיפתא דגלימא פייפינהו בטפוסקין דכולי כאי ודאי לא טרחי
אינשי ומשמע דסעמא משוס דלציצית בפינ׳שיהיו שזורין הילכךכשמצאן סזורין.
חזקתן לציצית נעשו וכ״כ הרא״ש בסוף הציצית כסדר עשיית ציצית וצ׳דהכי איתא
כסיפרי ועשו צה׳ציצי׳שימע אני שיטסה כמו פהוא ת״ל על ציצי׳כמף פתיל תכלת
בטווייושזיר אין צי אלא פתיל תכלת שסמי ושזור לבן מנץ צתה דן סרי אמריד
אורה תן תכלת ותן לכן מה הכלת טווי ושזור אף לק טווי ושזור והר״ןבספ״ק
די״ט כסב ה ני ראיות ולמד מססדחוטיציצית צריך שיהיו סזורין ושלא כדברי
האומרים שאין לשזור חיטי ציצית משוס ח ימגין דמיפרקי מהדדי וה״ל י״ו חוטין
ובנמקי יוסף כתוב ההיא דספרי ולמד ממנה שאס אין כחוטיס שזורים פסולה
ובסמ״ג כתוב ג״כ ההיא דס־פרי אבל ה ר מ''כס כתב בפ״א א׳חוטילבן <אס' חוטי
תכלת אס רצה לעשותם שזורץ עושה אפי' כיה החוט כפול משמעה סוטין ושזור
עד סנעשם פתיל אחד אינו נחשב אלא חוט אחד : וכתב עליו הרא״בד זה טעות
אצא צריך להיותן שזורין דיליף בסיערי תכלת תכל׳ממשק הה להלן סזורין אף כאן
סזורין ונעירוכין נמי אמריכץ המוצא תכלת בשוק וכר ■-.יאוקימגא בשזורין מופסקין
כעין שצריך לציצית וחכמי לוניל סלחו להרמ״כסטל זה. שסחב שאס רצה לעשותם
שזורים עושה והלא ממשכן יליף תכלת תכלת בסיפרימה להלן שזורים אף כאן
סזורי׳והשיב להם זס שלמד שזורי! ממשכן ר״ש היא דסתס ספרי ר׳פמטון ולפי שלא
מצאתי סוס אדס סיאמי דבר זה לא כתבתי כמותו שא״כ יהיו שזורים שסה כמשכן;:
כך נראהלייופין לי סמך אחר בדבר זה עכ״ל: וא״ההרי ההיא דמכתיא דעירובין
דלא מצית למיער כה שהיא דהויה משוס דרבי שמעון היא כדאמית בכהיא זסיפרי
דהא רב יהודה שהוא אמויאקאמילה ואפי׳את״ל לאליבאדיספטון קאמי וימן
סליגי עליה מ״מ כיון דר׳יהודה קאמר לה ספס מסמ׳דהיכי ס״ל והוה ליה למיפסק
כויפיה כיון דלא חזינןשוס אעור׳דפליג עליה וי״ל שהימ״בס מפרס דסא דאיקימנא
בסזורין לאו למימרא דאי איפשר לציצי׳בלא ש ז ויין •אלא' ס״ק כיון דלאריג׳אץ דרך
לעשותם שזורין כלל ודאיהני לאי לאריגה כינהו אלא לציציו דלפעמי' פוסיןאותם
סזורין רמ׳ימיש לחמיה עליו דכיוןדלא אשכחן מאן דפליג על ההיא דספיי למה
דחאה מהלכה מפני שהוקשה לו א״כיהיו סזויין סס כמשכן שהיי גס לסי דבריו
ססוכר שאינ׳אלא דברי ר'שמעון יקש׳כן וצריך ליישב דמסו׳דרסא מעיק לאוקומינהו
אשזורין ש כיס כי מיקמיכן לה' ככולי עלמא ג״כ ניישב כך ועוד קפה לי על דבריו
סי הגיד לו דההיא ברימא ספרי דילפא שזורין ממשכן לא בעיא סזירין כמו במשכן
עד שהוקשה לוטא״כ יהיה פזורין ששה כמשכן ממדומ׳לישמפניסראה חולשו׳הללו
כדבריו כתב ואין לי סמך אשי בדבי זה ובכל מגדל פח כת׳שהרמ״בס סוכר דההיא
דספרילא לעכב נאמרה נראה שהוא מפרע שמה שהשיב הרמ״בס ווה שלמד
סזורין ממשכן ר״א היא היינו לוער שאילו היה לעכב לאלישתסיט תלמודא בסוס
לוכתא למימי הכי ואין זה במסמ׳דברי הימ״בס דא׳כלמס הוצרךלומי דר׳סמעון
היא הא כיוןדס״ל דלא לעכב כאמרה אפי׳אי אתיא כב ט אתי שפיר שהרי כתב אס
רצה לעשו׳סזוריןטושה דהיינו לומ ׳ שאינו מעכב ומנהג כל ישראל לעשותן סזורין:
לכתב הר״ן בספ״ק די״ט שאם נתפרקו משזירמן ליס לן בה דה ל כגרדומי ציצי"
דכסדיס ומיהו משמע דבפי׳סישתייר בסזור כדי עניבה כדאמיינן בפרץ
התכלת גבי גרממץ ובנמקי יוסף בהלכו׳ציצי׳כתוב שנראין דברי ר״ת דכל דסזורין
בתחלתן יפה אע״פ שנתפרדה שזירתן ונעשו י״ו לא מיפסלי דה״ל כגרדומי ציצית
וכשרים וכן פסק בעל הלכו׳טכ״ל וכן כתב העיטור ולא הצריך סיסתייר בסזור כדי■
עניבה במו שהצריך הר״ן רלמכין מטסה להר״ן ז״ל סוסעין שהוא רב מובהק אחרון :
ועודשאיפשד שגס הס לא הכשירו אצא טל ידי שיור ולא הוצרכו לפרס דמכיון
סכתבודה״לכגררומיציצי׳ממילאמשסע : ויהיה ארכן סלפה טפחי'מארבע
אצבעות כגודל בכל ספס כפרק התכלת (דףלט) נוייתכלרו שליש גדיל ושני
שלישי ענף ובההוא פרק לקמן (,דף מא) א הא דמ״ר כמה חוטי! היא צוחן ונו'
וכמס תהא משולשת כלומר תלויה הצנף מן הגדיל ב״ש אומרים איבט וכיס הילל
אומרים שלסה-ושלשה סב״ה אומרי' אהד סד׳בטפת סל כל ארסי ופרס׳יי ושלש שבית
הילל אומרי׳פתהא כל אצבע אסד מד' בטפח כל אדם דהיינו מדת גודל ואסיקנא
אמר רב פסא הלכתא ד׳כמוך ג'מפולשת ד׳וכתב סרא״ש פי׳ד׳חוטין יכניס כתוך ג'
אצבערבעליומשולשל׳סציצי׳ד' אצכפו׳סשמע סכלהציצי' גדיל וענף אינו אלא ר"
* nt י ב ג אצבעות
נן וביון שמתפרש הסער , יפה במלבוש בתואר זה יש לסמיך על הספרא לפטרו אבל
גני גלימו׳שלנו שאנו מביאים למפלה מכל הבגדים שהם פתוחים מלמעלה למטה
ונמצא שיש להס ארבע כנפו׳למה אנו פוטרין אותם מציצית ושמעתי שקצת מזקני
©פרד היו עושים בה שתי קינות עגולים דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות
כמו שכתבתי כשם העיטור ותימא גדול הוא כעיני שכל העולם לובשי׳אות׳בקרנות
«הבעות ולא ראיתי מי שפקפק ביבר מעולם ואין לומר שאנו סוברים כ אביו של
א״ז שכתבתי בסימן ח דלא מיחייב דק לבישה אלא דרך עיטוף שככר כתבתי סס
כשסמסרי״ק שאין לס;זוך על זה כלל ועוד דא״כ לא מצאנו ירינו ורגלנובכית
המדרש שאנו לובשים טלית קטן ומכרנין עליו אפ״פ שאין אנו מתעטפין בו והיאך
נפטר הגלימות מציצית מטעם שאנו לובשים אותס דרך לבישה ולא דרך עיטוף
וראיתי כתיב בסוף ספי אחד תשיבה ;חידות בסס^רחשדאי ז"ל שהיה פיטר
אותם משוס רלא מחייבי בציצית אלא חתיכה מיובפת כעין טלית שלט ולא הביא
טעם וראיה לדבריו ואס היה טעמו מפני שהי' סוכר כאביו של א״ז שכתבתי כסמוך
יקשה עליו מס *הקשיתי בסמיך ול״נ שהטעם סלח נהגו להטיל בהם ציצית משום
דלאשיקה כסות אלא הכאלהגין על הארס מפני החום והקור זכר לדכר ואין
כסותבקיה והגלימה אק ליבשקאותה להגין אלא מפני הכבוד שהרי אפילו
יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימא יאפ״ס שלפעמים נהנה מחומה
כיון אתחלת עשייתה אינו להתחמם כה לא חשיב כסות יפטור א'נ דכיון שאם
היינו מחייבים אותם בציצית היו צפסקין בכל עת הציצית התחתונים בדריסת
הרגלים וסיס צריך ככל עת לתקנםי*א״כא למימי דלא חייבה תירה בכך רכל דרכיה
לרצי נועם וכל מקוש ■שהלכה ייפפתבידיך הלך אחי המנהג י:ו.יץל דבי־ מלבושים
קצרים שנוהגים באלו סאיצות וקורים אותם מינטיכ״ש והס פתוחים מלפניהם
וגה פתוחים בשני הצדדים קצת ושני־ צדדים שלצד פנים חותכים ומשירי'אותם
משם בעני ן ■שנשאר צד האחורי' עודף על צר פנים כשיעור פתיחת הצדדי' כיאה
םאע״פ שיש להם ד׳מפים פטורים מאתר ■שרוב גיפם שמוי דדמי לגוניל׳א וקוט״א
שפטרו סרש״כא ורבינו שמחה ולפי הסבי*'שהביא מהרי״ק וכתבתיה בסעוך איפשר
סאע״פ שיהיו פתוחים מלמעלה למטה פטורים מסוס דאינס מרובעים שבצר שית t
בו שתי קינות אין כנגדם שתים אחרות :
יא מצויה ציצית כזמן שהיה תכלת מצותי שיק ח שצי חוט ־ס כפולים סל צמר
צבועים תכלת וכו׳כן כתכורש״יוסתושפו׳בר״פ התכלת וכ״ב הרא״ס.
זהמידכי וטעמם מראמיינן בההוא סיקא (דף לט) גבי גברא דמיכסי גלימא
דכולס תכלתא גדיל סנים גדילים ד׳ופרש׳י אי הוה כתיב גדיל תעשה לך משע שני
חוטין דאין גדיל פחות משנים השתא דכתיב גדילי' משמע ד׳וא״ת מכלן דכעינן ב׳
סוטי לבן וב׳חוטי תכלת דילמא לא קפמי קראאלא דלסוי אי־בעה חוטי ואפי' חד
מסאי מינא ותצתא מהאי מיצא-כבי תירצו המוספו' דכיון דתיי מיני בעי רסמנכו
סברא הוא שיהיו שדם אבל סרמ״בסבתב בפ״א ולוקסין חי־ט כמי שנצבע כעין
הרקיע ומרכין אומו על הענף וחוט זה הוא הכקיא תכלת וכתב עוד ויהיה אסד.
משענה החי־טי חוט תכלת והשבעה לכנים והראי" ר כתיב עליו. שעות הוא זה אלא
השנים של תכלת והשני' לבן וחכמי לוניל שלחו להרמכ״ס יומו מוינו ודמנו הלכה
בתכלת יותר מבלק שהוא מין כנף ובו מפתיל ובו פסייס ובכריכופיו איך ימעט
והשיב לסס יש לטוות חוט אחד מקצפו תכלת ומקצתו לבן ויש לו להכניס כל חוט
בפני עצמי ומעלו עד שיהיה ז׳תיסין. לכן ואח ד תכלת ש 3 ' פתיל תכלת פתיל אחד
ולא פתיל שנים ולפי שהמצות של תכלת שהוא הפתיל כולו פכל׳לא נעשה^מן הלבן
אלא צייצה אמין כלבד סמוכה לכנף עין כנף ושא־ החוליא פס הסוליות כולן
בתכלת חוץ מצריכה אשמנה שהיא בלבן הואיל והתחיל כו וכ״כ רבינו סמואל בן
הפני ז" ל עכ׳ל וסמוספו כתבו בר״פ התכלת דבסיפרי משמע הכי דפתיל תכלת חד
חוט אלא שהם סוברים דסליג אתלמחדאדידן ובסימג כתוב סניס של לק ושנים
חל תכלס או ג'של לכן ואחד של תכלת וני׳דלא כעא למיח׳לפלוגתא כמילתא דלא
נפקא לן מירי בהאי זימנא וה״ק פי׳ד׳חוטין בכנף למר ב' של לבן וב' של תכלת ולמי
את הלבן דברי רבי וחכמים אומרי׳אין מעכבין וק״ל כחכמים ובסי׳זה יתבאר בס״ד
במה סוטי לבן אנו צריכים להטיל עכשיו שאץ לנו תכלת: רהיו טוויי׳לשס ציצית
אבל אס לא היו עוויין לשמן פסולים מ׳ התכלת (רף מב)וכריס סובה (דיז)אמר
רב יהודה אמר רב עשאס מן הקוצין ומן סנימין ומן סגרדין עפול׳מן הסיסין כפר'
ני אמריפס קמי דשסואל אמר אף מן פסיסין פסולה בעינן טויה לפמס ופיש״י
סישיןפקעיות כדוריומ פל חוס ופסקו ^זדי״ף והי״אס הלכה כשמואל וכן ניאס
מדברי הרמ״בס שכתב בפ״א חוטי הציצית כין לכן בין תכלת צריכים טויה לשם
ציצית ומ״ש אחי כך ציצית עעשה אותו גוי פסול סנא׳דבר אל כני ישראל ועשו
לסם ציצית אבל אם עסה אותם ישראל בלא כונה כשרה צ״ל דלא בטוויית חוטין
קאמי דסא בעי׳שתהא לשמה אלא בנתינת החוטין ככנף ותליית החוטים ועשיית
הקשיים והחוליות דוקא קאמר ©אס עשה ישראל שלא בכוונה כשר מדלא מצרכינן
לשמה אלא בעוייה ועוד מדאמרי׳בסמכלת אמי רב יהודה אמר רב ציצית סעשאס
גוי פסולה ואס איתא מאי איריא עשאס גוי אפי' עשאה ישראל שלא לשמה אלא
ודאי לאמימעוט אלא גוי אבל עסאס ישראל שלא ככונס כשי וכתבו כנ״י בהלכות
ציצית ונראין הדברים דשזירס כמי בעינן לשעה וכתב הרא״סבסוף הלכו' ציצית
גבי סדי עשיית הציצית ח״ל כתב בעל העיטור ימסתברא אס טוואן גוי ושזרן
ישראל לשמה כשרים ולא מסתבר לידהאאמר שמואל מן הסיסין פסולה יסיסין
היינו פקעיות שנטוו שלא לסמן וסתם סקעיות אינה שזורים וצריך לסוזרן לציצית
ופסולים משום שנטוו שלא לשמן ואין מועיל להס אס שהין לסמהעכ״ל: וכתב
המרדני בהלכות ציצית שצריך להוציא בפיו. בתסלמהעווי' שהוא עושה ק לשם